במחקר הראשון נמצא כי אפשר לקבוע את הרכב האוקיינוס לפי חלקיקי קרח הנפלטים מבקיעים באזור הקוטב הדרומי, כך שחללית לא תידרש לחדור את מעטפת הקרח; מחקר שני מצא כי מיקרואורגניזמים ארציים מסוימים שורדים תנאים הקרובים לאלה המשוערים באוקיינוס טוב יותר משנחשב עד כה.
האות אותר באמצעות הרדיו-טלסקופ MeerKAT בדרום אפריקה, ומדובר במדידה הישירה הראשונה של עוצמת השדה המגנטי של כוכב לכת מחוץ למערכת השמש - לפחות 1250 גאוס. לתגלית אין כל קשר לאותות של ציוויליזציה תבונית, הדגישו החוקרים.
בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס ווב אותרה קבוצה של 17 גלקסיות שהמטאליות הממוצעת שלהן כ-3% מזו של השמש. לפי החוקרים, ההתפתחות הכימית האיטית במיוחד של הקבוצה אפשרה לשמר שרידים של חומר שנפלט מהכוכבים הראשונים. המחקר פורסם בכתב העת Nature Astronomy.
אורך היממה משתנה בכמה מילישניות בקנה מידה של עשרות שנים, ולפי הגאופיזיקאים חואיפנג ז'אנג ומתייה דומברי מדובר במעין "משיכת חבל" בין המומנט הגרוויטציוני של הליבה הפנימית לבין האינטראקציה האלקטרומגנטית שבין הליבה החיצונית הנוזלית למעטפת. המחקר פורסם בכתב העת Nature.
המבנה הטבעתי שאותר ליד אגם מרסאל משתרע על קוטר של כ-25 ק"מ, והפגיעה תוארכה לכ-390 מיליון שנה. הוצע לקרוא לו Uhachatik, וזהו מכתש הפגיעה הגדול ביותר שהתגלה מאז גילוי מבנה גאיוואתה בגרינלנד ב-2018.
Elias 2-24 b, שמסתו דומה בקירוב לזו של צדק, מצוי במרחק של כ-450 שנות אור מכדור הארץ ועדיין עטוף בגז ובאבק של הדיסקה הפרוטו-פלנטרית שממנה הוא ממשיך להיווצר. הקבוצה בראשות אנדריאה ברנרדי מאוניברסיטת דייגו פורטאלס בצ'ילה הסתמכה על תצפיות משנים 2018 ו-2020 מארכיון מצפה קק, והממצא מציב בעיה בפני המודלים הקיימים להיווצרות ענקי גז.
מסתם היא כ-0.19% ממסת השמש - נתון שמציב בעיה בפני המודלים הקיימים של היווצרות כוכבים. אזור IC 348 מרוחק כאלף שנות אור מכדור הארץ בקבוצת הכוכבים פרסאוס, וסביב אחד הגמדים הקלים ביותר אותרו סימנים לדיסקה שבה עשויים להיווצר גופים קטנים עוד יותר.
האסטרופיזיקאי סטיבן קיין מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד הראה כי אינטראקציה גאותית עם כוכב לכת שמסתובב לאט מאוד הייתה מצמצמת בהדרגה את מסלול הירח, עד להתנגשות. המחקר, שפורסם ב-The Astrophysical Journal, אינו מוכיח שלוויין כזה אכן היה קיים - אלא שאם נוצר, היה לו קשה לשרוד עד ימינו.
המכתש, שנוצר באביב 2024, נמדד בקוטר של כ-222 מטרים ובעומק של כ-43 מטרים, וקיבל את השם מקגטצ'ין (McGetchin). הוא זוהה בנתוני החללית Lunar Reconnaissance Orbiter של נאס"א, ולפי הערכת מחברי המחקר עצם בגודל כזה נוצר על הירח בערך פעם ב-132 שנים.
החוקרים אספו כ-130 שעות של נתונים בטלסקופ Large Binocular Telescope שבאריזונה ובחנו 54 אזורים של מימן מיונן; חלקו של ההליום הראשוני נמצא 0.2458 ± 0.0013 ממסת החומר הרגיל - תוצאה שמצמצמת את אי-הוודאות לכ-0.5% ומתיישבת עם המודל הסטנדרטי של המפץ הגדול.
בין הגופים החדשים שזוהו נמצא גם עצם שקוטרו כחמישה קילומטרים בלבד – קטן בערך פי חמישה מהגופים הקטנים ביותר מסוגם שנגישים לטלסקופים הקרקעיים הרגישים ביותר. תוצאות שני המחקרים פורסמו ב-The Astronomical Journal.
מדענים גילו אסימטריה טמפרטורית גדולה במבנה הפנימי של מאדים: המעטפת מתחת לחצי הכדור הדרומי של כוכב הלכת עשויה להיות חמה בכ-200-400 מעלות צלזיוס יותר מזו שמתחת לחצי הכדור הצפוני.
קבוצה בינלאומית של אסטרונומים גילתה בעזרת טלסקופ החלל James Webb ארבעה זוגות של עצמים מסוג Little Red Dots, שהתקיימו לפני כ-12.5–12.8 מיליארד שנה.
מדענים מהטכניון בחיפה יחד עם עמיתיהם הוכיחו לראשונה בניסוי כי שדות מגנטיים חזקים מסוגלים לדכא לחלוטין פליטות קורונליות של כוכבים.
