על הירח: אותר המכתש הגדול ביותר הידוע מבין אלה שנוצרו בעת החדשה
המכתש, שנוצר באביב 2024, נמדד בקוטר של כ-222 מטרים ובעומק של כ-43 מטרים, וקיבל את השם מקגטצ'ין (McGetchin). הוא זוהה בנתוני החללית Lunar Reconnaissance Orbiter של נאס"א, ולפי הערכת מחברי המחקר עצם בגודל כזה נוצר על הירח בערך פעם ב-132 שנים.
מדענים גילו על הירח מכתש פגיעה בקוטר של כ-222 מטרים ובעומק של כ-43 מטרים, שנוצר באביב 2024. המכתש נקרא מקגטצ'ין (McGetchin). המחקר פורסם בכתב העת Science Advances. לפי הערכת המחברים, עצם בגודל כזה נוצר על הירח בערך פעם ב-132 שנים.
המכתש אותר בנתוני החללית Lunar Reconnaissance Orbiter (LRO) של נאס"א, הפועלת במסלול סביב הירח מאז 2009. מומחה לעיבוד תמונות, רוברט וגנר, הבחין באזור בהיר באופן חריג ובעל הילה כהה, כשהשווה תצלומים של פני השטח שצולמו בשנים שונות. ניתוח שנערך לאחר מכן הראה שהפגיעה התרחשה בין 11 באפריל ל-22 במאי 2024, בקצה המזרחי של החצי הנראה של הירח. את רגע ההתנגשות עצמו לא תיעדו טלסקופים מכדור הארץ ומהחלל.
לפי הערכת נאס"א, אל פני הירח התרסק שבר של אסטרואיד או של שביט בגודל של בניין בן שלוש עד שש קומות בקירוב. המכתש שנוצר גדול בפי שלושה בקירוב משיאן קודם בין המכתשים החדשים שגילתה LRO. האיגוד האסטרונומי הבינלאומי העניק לו את שמו של תומאס מקגטצ'ין, מומחה אמריקאי לגאולוגיה של הירח ומי שעמד בעבר בראש Lunar and Planetary Institute.
הפגיעה שינתה את פני השטח באזור הגדול פי כמה מממדי המכתש עצמו. סלעים וקרקע ירחית הועפו לעשרות קילומטרים, וסימנים לפיזורו מחדש של החומר ניכרים במרחק של יותר ממאה קילומטרים ממקום ההתנגשות. החוקרים מציינים שהמכתש הטרי מספק הזדמנות נדירה לעקוב כמעט מן הרגע הראשון אחר האופן שבו פגיעה עזה משנה את פני שטחו של גוף שמימי נטול אטמוספרה.
מחקר שני, שפורסם גם הוא ב-Science Advances, הראה שסביב המכתש נוצר אזור ברוחב של כשבעה קילומטרים, שבלילה הוא קר בכ-9 מעלות צלזיוס מהסביבה. הפגיעה פוררה את השכבה העליונה של הרגולית, ולכן היא שומרת פחות טוב על חום. שינויים כאלה עשויים להשפיע, בין היתר, על התנהגות גלגליהם של רכבי ירח ושל ציוד אחר.
במהלך פעילותה של LRO גילו המדענים לא פחות מאלף מכתשי פגיעה חדשים וכ-100 אלף שינויים אחרים בפני השטח, הקשורים לנפילות של גופים מהחלל ולפליטות קרקע. לפי הערכות חדשות, הסנטימטרים הבודדים העליונים של הקרקע הירחית מתערבבים לחלוטין עם תוצרי הפגיעות בערך פעם ב-80 אלף שנים. משמעות הדבר, בין השאר, היא שעקבות האסטרונאוטים של תוכנית אפולו לא יישמרו על הירח לנצח.
החוקרים רואים בתגלית חשיבות גם מבחינה מעשית. עם ההיערכות לנוכחות ממושכת של בני אדם על הירח, יש להעריך את הסיכוי שרסיסים שהועפו בפגיעות יגרמו נזק למודולים למחיה, לציוד או לרכבים. הנתונים על מכתש מקגטצ'ין יסייעו לדייק חישובים כאלה ואת דרישות ההגנה על תשתית הירח העתידית.