מחקר באוניברסיטה העברית: כך המוח מזהה ומגביר גם את האותות החושיים החלשים ביותר

חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים הראו כיצד קבוצות של נוירונים מזהות ומגבירות גם את האותות החושיים החלשים ביותר על רקע רעש פנימי מתמיד.

מוח האדם ניחן ביכולת מדהימה להגיב באופן מיידי לגירויים חיצוניים שבקושי מורגשים. במשך זמן רב נותרה בגדר תעלומה השאלה כיצד רשתות עצביות מבודדות דחפים חיצוניים מיקרוסקופיים מתוך הפעילות החשמלית הפנימית הרציפה ומעבירות אותם הלאה ללא עיוותים. צוות המדענים מצא כי הסוד טמון באינטראקציה מכווננת היטב בין הפרמטרים החשמליים של התאים לבין קצבי פעילות הרקע. המחקר פורסם בכתב העת PLOS.

בתפיסה החושית מעורבים נוירונים קטנים יחסית, שגודלם הפיזי מגביל בדרך כלל מאוד את הביצועים. אך המוח יודע לסנכרן ולהאט את פעילות הרקע, והנוירון שקולט את האות מסוגל לסנן את פעילות הרקע הזו. הודות לכך, דחף האות שנקלט בתא אחד נתפס ומוגבר באופן אמין על ידי מאות נוירונים שכנים, הפועלים כמערכת אחת. כתוצאה מכך העברת המידע מתרחשת תוך אלפיות שנייה.

תפקיד חשוב בתהליך הזה ממלאות תעלות האשלגן, המווסתות את הפעילות החשמלית של התאים. מכיוון שפעולתן תלויה במוליכים עצביים האחראים על קשב וערנות, רגישותן של המערכות החושיות תלויה ישירות במצבו של האדם. כך למשל, בעת עייפות פיזית או מנטלית הרגישות הזו יורדת משמעותית.

מחברי המחקר ציינו: "מחקר זה מסייע להסביר כיצד המוח נותר בו-זמנית רגיש מאוד וגם מדויק, כדי לבודד ולהגביר גם אות חלש".

הממצאים מאפשרים להבין טוב יותר את טבען של הפרעות נוירולוגיות הקשורות בהפרעות קשב, בעיבוד מידע חושי ובעוררות המוח.