"הצ'יטה האמריקנית" התגלתה כקרובת משפחה של הפומה - ובארקטיקה ניזונה מדגים

החתול הצפון-אמריקאי הנכחד Miracinonyx trumani, שכונה במשך עשורים "הצ'יטה האמריקנית", היה למעשה קרוב משפחה של הפומה של ימינו, ואילו הדמיון לצ'יטות האמיתיות התפתח באופן עצמאי במהלך האבולוציה. למסקנה זו הגיעה קבוצת מדענים בינלאומית שניתחה DNA עתיק ואת ההרכב האיזוטופי של שרידים מאובנים. המחקר פורסם בכתב העת Current Biology.

המדענים ריצפו גנומים משרידים בני כ-23-31 אלף שנה שנמצאו בוויומינג וביוקון הקנדי. הניתוח הראה כי שושלת Miracinonyx נפרדה מאבותיהן של הפומות של ימינו לפני כ-2.6 מיליון שנה. את הגוף התמיר, הגפיים הארוכות ומאפיינים נוספים המזכירים צ'יטה רואים החוקרים כדוגמה לאבולוציה מתכנסת - הופעה עצמאית של תכונות דומות אצל בעלי חיים שאינם קרובי משפחה.

מפתיעים אף יותר היו הנתונים על התזונה. אוכלוסיות הדרום של Miracinonyx, שחיו באזורים של ויומינג ופלורידה של ימינו, ציידו בעיקר בעלי חיים יבשתיים. בני מינם הארקטיים, שחיו ביוקון, תפסו נישה אקולוגית שונה לחלוטין: ניתוח איזוטופים יציבים הראה כי חלק ניכר מהתפריט שלהם היה מורכב מדגים, ככל הנראה מינים נודדים, ובהם דגי סלמון. כך, תפוצתה של "הצ'יטה האמריקנית" השתרעה כ-20 מעלות רוחב צפונה יותר משסברו עד כה.

החוקרים איתרו גם סימנים גנטיים להסתגלות לחיים בצפון הרחוק. בבעלי החיים נמצאו מוטציות בגנים הקשורים למקצבים צירקדיים, דבר שיכול היה לסייע להם לעמוד בשינויים העונתיים החדים באורך היום והלילה. בנוסף, אצל Miracinonyx נמצא גן לא-פעיל של אחד מקולטני הטעם החמוץ - עד כה לא תואר אובדן דומה אצל בני משפחת החתוליים.

המחקר הראה עוד כי לקראת סוף הפלייסטוקן היה המגוון הגנטי של Miracinonyx נמוך, אך המדענים לא מצאו סימנים לצמצום חד במספר הפרטים או להזדווגות בין קרובי משפחה. לדעתם, האוכלוסייה הצטמצמה בהדרגה לאורך זמן ממושך, מה שעשוי היה להפחית את יכולתו של המין להסתגל לשינויי האקלים. Miracinonyx trumani נכחד לפני כ-13 אלף שנה.