כדי ללמד ילדים לחשוב, יש להסיט את הדגש מעובדות אל הנמקה. מחקר ישראלי

חוקרי מכון ויצמן הראו כי תלמידים מכיתה ב' ומעלה מסוגלים לבנות הנמקות והסברים מורכבים, אם במקום שאלות "מה" ו"מדוע" שואלים אותם "איך".

מערכת החינוך המסורתית בוחנת את נכונות העובדות ולא את מהלך ההנמקה, אך הילדים עצמם מעדיפים להנמיק ולא לשנן. למסקנה זו הגיעו החוקרים. העבודה, שפורסמה בכתב העת Journal of the Learning Sciences, הראתה כי יותר ממחצית הילדים (68%) מעדיפים באופן אינטואיטיבי, ואף מנסחים בעצמם, את מה שמכונה "הסברים מכניסטיים", הבונים קשר ברור בין סיבה, תהליך ותוצאה. גם אם הילד אינו יודע את העובדות הביולוגיות המדויקות, מבנה ההנמקה שלו עשוי להישאר מדעי לחלוטין.

במהלך ראיונות עם יותר מ-50 תלמידים מכיתות ב'-ו' גילו החוקרים שהילדים עצמם מעדיפים תשובות בעלות "כוח הסברי" גבוה, שבהן נחשפת מהות התופעה שלב אחר שלב, ולא רק נקבעת עובדה או מצוינת מטרה סופית. שאלות המכוונות אל התהליך ("איך זה עובד?") מסייעות לתלמידים להעמיק בקשרי סיבה ותוצאה.

"אם משבחים ילדים רק על תשובות נכונות, הם ילמדו לחזור על מה שזכרו", מציינים מחברי המחקר. "אבל אם נשאל את התלמיד כיצד בדיוק הגיע לתשובה הזו, גם אם תשובתו אינה מדויקת לגמרי מבחינה מדעית, נראה לו שלהסברים ולהנמקות יש ערך בפני עצמם".

מובילת המחקר, פרופ' מיכל האסקל-איתח, מדגישה את המטרה רחבת ההיקף של הגישה החדשה: "איננו שואפים להכשיר רק חוקרים לעתיד, אנחנו שואפים לחנך את כלל האזרחים. בסופו של דבר, אנחנו זקוקים לא רק למדענים חושבים, אלא גם למבוגרים חושבים".

החוקרים סבורים כי עידוד ההנמקה והסטת הדגש מהשינון אל הבנת התהליכים מאפשרים לפתח אצל ילדים כישורי ניתוח לוגי, הנחוצים הרבה מעבר לגבולות לימודי הביולוגיה בבית הספר.