"השיא הישראלי" נשבר: בני אדם לעסו אגוזים פסיכואקטיביים כבר לפני 25 אלף שנה
ניתוח שרידיהם של שני ציידים-לקטים מדרום סולאווסי חשף חריצים עגולים עמוקים בשיניים ואת האלקלואיד ארקולין - סימן לכך שבמשך שנים החזיקו בפיהם ומצצו אגוזי ארקה. המחקר, בהובלת הארכיאולוג אדם ברום מאוניברסיטת גריפית' האוסטרלית, פורסם בכתב העת Science Advances.
ארכיאולוגים גילו באי האינדונזי סולאווסי את העדויות הקדומות ביותר הידועות לשימוש קבוע של בני אדם בחומר צמחי פסיכואקטיבי. ניתוח שרידיהם של שני ציידים-לקטים העלה כי תושבי האי נהגו להחזיק בפיהם ולמצוץ אגוזים של דקל הארקה, המוכרים כ"אגוזי בטל", כבר לפני 16-25 אלף שנה. המחקר של קבוצה בין-לאומית בהובלת הארכיאולוג אדם ברום מאוניברסיטת גריפית' האוסטרלית פורסם בכתב העת Science Advances.
בתחילה משכו את תשומת לבם של החוקרים חריצים עגולים, עמוקים ובלתי שגרתיים בשיניהם של שני בני אדם, ששרידיהם נמצאו במקומות שונים בדרום סולאווסי. אחד מהם חי לפני 16-25 אלף שנה, האחר לפני כ-6,300-7,600 שנה; שניהם היו בני יותר מ-35. אופי הפגיעות הצביע על כך שבמשך שנים רבות הם החזיקו בין שיניהם חפץ קשה ועגול בגודל של סנטימטר עד שניים בקירוב. ניתוח ביוכימי של רקמות השן חשף ארקולין - האלקלואיד הפסיכואקטיבי העיקרי של אגוז הארקה.
כיום נהוג לרסק את אגוז הארקה, לערבב אותו עם סיד כבוי ועם רכיבים נוספים ולעטוף אותו בעלה בטל. את התערובת הזו לועסים: הארקולין פועל כממריץ, גורם לאופוריה קלה ומגביר את הערנות. לפי הערכת מחברי המחקר, צורות שונות של שימוש בבטל נפוצות בקרב מאות מיליוני תושבים בדרום אסיה, בדרום-מזרח אסיה ובאיי האוקיינוס השקט; מדובר באחד החומרים הפסיכואקטיביים הנצרכים ביותר בעולם, לצד אלכוהול, קפאין וניקוטין.
אולם תושבי סולאווסי הקדומים, ככל הנראה, הסתדרו בלי סיד. כדי לבדוק אם אגוז שלם עשוי לייצר אפקט פסיכואקטיבי, השרו המדענים אותו ברוק מלאכותי, ולאחר מכן בחנו את התמיסה שהתקבלה על תאים בעלי קולטנים עצביים אנושיים. התברר כי די במציצה ממושכת של האגוז כדי לשחרר כמות משמעותית מבחינה פיזיולוגית של ארקולין, אף שהאפקט היה אמור להיות חלש יותר מאשר בשיטת ההכנה המודרנית של הבטל.
מחברי המחקר משערים כי בתחילה יכול היה האגוז לשמש גם כמשכך כאבים. ברום עצמו ניסה להחזיק אותו בפיו וציין אפקט מאלחש בולט. אלא שההרגל הפך למעין מעגל קסמים: הזרעים הקשים שחקו בהדרגה את השיניים, במקרים מסוימים עד כדי חשיפת המוך, וגרמו לכאב עז ולזיהומים כרוניים, שיכלו לדחוף את האדם להיעזר שוב בפעולה משככת הכאבים של הארקולין. גם שימוש קבוע באגוזי ארקה בימינו קשור למחלות קשות של חלל הפה ולסיכון מוגבר לסרטן.
עד לממצא הזה, העדויות הקדומות ביותר המקובלות באופן רחב לשימוש של בני אדם בחומרים פסיכואקטיביים היו שרידים של הכנת משקה מותסס מדגנים, בני כ-13 אלף שנה, שהתגלו בישראל. כך, אפילו הגבול התחתון של תיארוך הממצא מסולאווסי מרחיק את ההיסטוריה הידועה של שימוש קבוע בחומרים פסיכואקטיביים לפחות בכמה אלפי שנים אחורה. עם זאת, החוקרים עצמם סבורים כי פרקטיקות דומות יכלו להופיע אף מוקדם יותר, אלא שחומרים צמחיים נשמרים לעתים רחוקות ביותר בשכבות ארכיאולוגיות.