מחקר חדש: שיטה לזיהוי הקטעים שבהם צפויות רעידות האדמה הגדולות ביותר

גיאופיזיקאים מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד פיתחו שיטה המאפשרת לזהות את קטעי השברים הטקטוניים שבהם צפויות רעידות האדמה הגדולות ביותר. השיטה אינה מאפשרת לחזות את מועד רעידת האדמה, אך מראה היכן נצבר מאמץ בגבול הלוחות הליתוספריים. המחקר פורסם בכתב העת Geophysical Research Letters.

השיטה מיועדת בראש ובראשונה לאזורי סובדוקציה, שבהם לוח ליתוספרי אחד צולל מתחת לאחר. דווקא באזורים כאלה מתרחשות רעידות האדמה העוצמתיות ביותר, ובהן רעידות בעוצמה של יותר מ-8.5. בעזרת נתוני הניווט הלוויני GNSS על תזוזות איטיות של פני הקרקע יצרו המדענים אלגוריתם המזהה את הקטעים ה"נעולים" בגבול הלוחות, שבהם התנועה מואטת בגלל חיכוך ונצברת בהדרגה דפורמציה.

השיטה נבדקה באזור הסובדוקציה של קמצ'טקה. בעזרת נתונים על תנועת פני השטח שנאספו לפני רעידת האדמה של 2025 זיהה המודל אזור גדול של הצטברות מאמץ וכמה קטעים "נעולים" קטנים יותר. כשהשוו החוקרים את התוצאה לרעידת האדמה בעוצמה 8.8 שהתרחשה ב-30 ביולי 2025, התברר שהשבר החל דווקא באחד האזורים שסימן המודל, ואזור השבר המרכזי חפף לקטע שבו נצבר מאמץ גבוה.

רעידת האדמה בקמצ'טקה הייתה אחת החזקות שנרשמו במכשירים מודרניים. לפי נתוני המכון הגיאולוגי של ארצות הברית (USGS), עוצמתה הייתה 8.8. עם זאת, הרעידה חוללה צונאמי קטן בהרבה מזה של האירוע בעוצמה של כ-9.0 שהתרחש באותו אזור ב-1952. מחברי העבודה החדשה סבורים שהסיבה לכך היא תזוזה קטנה בהרבה של החלק הרדוד ביותר של השבר ב-2025.

החוקרים מדגישים שהגישה החדשה אינה מאפשרת לומר מתי תתרחש רעידת אדמה, ואינה חוזה את עוצמתו של צונאמי אפשרי. ייעודה הוא לדייק אילו קטעי שברים מציבים את הסכנה הגדולה ביותר בטווח הארוך. כיום נבדקת השיטה לאזורי הסובדוקציה של יפן, מקסיקו, ניו זילנד והחוף הצפון-מערבי של ארצות הברית. המדענים בוחנים גם את האפשרות ליישם גישה דומה על השברים של קליפורניה.