מדוע נמלים אחדות מסייעות לבנות מינן שנקלעו למצוקה ואחרות אפילו לא מבחינות בהן

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ועמיתיהם מצאו כי נכונותן של נמלים לחלץ בנות מין שנקלעו למצוקה נקבעת על פי פעילותם של גנים מסוימים במערכת העצבים.

מדענים יודעים זה זמן רב כי אצל נמלים מהמין Cataglyphis niger קיימים הבדלים ניכרים בהתנהגות החברתית: פרטים אחדים מנסים באופן פעיל לחלץ בנות מין שנלכדו, ואילו אחרים חולפים על פניהן. כדי להבין את הסיבות הביולוגיות להבדלים הללו, שחזרו החוקרים מצב לחץ במעבדה. נמלה פועלת קובעה במלכודת חול באמצעות חול, ולאחר מכן הוכנסו אליה בנות מין מאותה מושבה. במשך 15 דקות תיעדו הביולוגים את תגובת הנמלים: כמחלצות נחשבו אלה שניסו למשוך את הנמלה הלכודה או חפרו את החול סביבה, ואילו כ"אדישות" נחשבו פרטים שהתקרבו לשבויה אך לא עשו דבר. העבודה פורסמה בכתב העת Journal of Experimental Biology.

השוואת המורפולוגיה, מידות הגוף ומאגרי האנרגיה של שתי הקבוצות לא הראתה הבדלים כלשהם. אולם ניתוח מולקולות RNA מהמחושים ומאזורים שונים במוח, ובהם גופי הפטרייה - מרכזי שילוב המידע החושי והבקרה על ההתנהגות - חשף תמונה ברורה. בגופי הפטרייה של המחלצות הפגינו 15 גנים פעילות מוגברת. בנוסף, ברקמות שנבדקו מנו המדענים עוד 9 גנים פעילים יותר אצל הפרטים המסייעים. הם קשורים לקליטת ריחות, לוויסות הורמונלי, לחילוף חומרים ולתפקודים חיסוניים.

הפעילות המוגברת של הגנים החיסוניים התבררה כבלתי צפויה. גנים כאלה אינם רק מגנים מפני פתוגנים, אלא גם משפיעים על הפעילות ועל הנטייה לאינטראקציה קבוצתית. ייתכן שהדבר נובע מכך שנמלים מחלצות מסתכנות בפציעה או בהידבקות, ולכן גופן מפעיל מראש את ההגנה.

"המחקר שלנו מראה כי אצל נמלים הנכונות לסייע קשורה בהבדלים מדידים בפעילות הגנים, - מציינים המדענים. זה חשוב, משום שהתנהגות שמכוונת לסיוע ולחילוץ יוחסה במשך זמן רב בעיקר ליונקים, אך אצל נמלים סוג התנהגות זה התפתח באופן עצמאי".