קשירת בריתות ערב הבחירות לכנסת: מי יישאר מחוץ לתמונה. סיכום השבוע

את הכתבה הכין הפרשן הפוליטי של Newsru.co.il גבי וולפסון

הפוליטיקה, ובמיוחד בתקופת בחירות, היא במידה רבה פונקציה של אווירה ומצב רוח. כאשר באפריל הודיעו נפתלי בנט ויאיר לפיד על הקמת רשימה משותפת "ביחד", תומכיהם הסבירו את הצעד הנמהר הזה בצורך ליצור אווירה, מצב רוח, לגבש "דרייב". בדיעבד התברר שמצב הרוח לא נוצר והוא לא סחף אחריו את הבוחרים.

השבוע הוכרז על הקמת רשימה משותפת אחת באגף הימני. בצלאל סמוטריץ' ("הציונות הדתית") ומשה פייגלין ("זהות") סיכמו על ריצה משותפת בבחירות. בצדק או שלא, אך בוחרים ימניים רבים ראו באיחוד הזה תקווה, אם לא לניצחון, אז להקמת גוש שלא יאפשר לגדי אייזנקוט להרכיב ממשלה עם יאיר גולן בתמיכת מנסור עבאס.

ראש רע"ם, מצדו, כרת ברית עם חבר הכנסת לשעבר מטעם "יש עתיד" יואב סגלוביץ'.

את המבצע לאיחוד של כולם עם כולם במחנה הימין מתאם ראש הממשלה בנימין נתניהו. המשימה שעומדת בפניו כעת מורכבת לאין ערוך מזו שהייתה לפני ארבע שנים. אז נדרש ממנו רק להושיב בעגלה אחת את בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ואת אבי מעוז שהצטרף אליהם. אז נתניהו צעד לניצחון בהתבסס על שאיפתם של בוחרים רבים להיפטר מממשלת לפיד־בנט־עבאס.

היום נתניהו מנסה לסדר את האגף הימני, שגדוש בשברי מפלגות, ובמקביל שואף לתפוס את היוזמה במערכת הבחירות הנוכחית בניסיון להימנע מתבוסה.

אופטימיות מעורר בנתניהו לא רק תהליך האיחודים שהחל באגף הימני, אלא גם הכאוס השורר בגוש שמנגד. גדי אייזנקוט מחפש דרכים להגדיל את היתרון ולא מוצא, לפיד מחפש דרך לעצור את התפרקות סיעתו ולא מוצא, בנט מחפש דרכים להחזיר לעצמו את מעמד המפלגה המובילה בגוש ולא מוצא. ליברמן ממשיך להשמיע הצהרות סותרות. יאיר גולן קוצר את פירות אמירותיה הכושלות של שרה נתניהו.

בפריפריה של גוש האופוזיציה נותרים טרופר והנדל. מימין – וינטר, ארדן ואדלשטיין, שטרם התאחדו עם איש. עתידם הפוליטי מעורפל.

בינתיים במפלגת "דגל התורה" מתבשלת דרמה, שמעטים עוקבים אחריה.

53 ימים לבחירות, פחות משבוע להגשת רשימות המועמדים.

האגף הימני: איחודים חדשים או אובדן קולות?

משה פייגלין הפך מזמן לבעל התואר המפוקפק "הילד הנורא" של מחנה הימין. הוא עמד בראש קבוצת "מנהיגות יהודית" בליכוד, אתגר את נתניהו, פעם אחת היה קרוב להיכנס לכנסת ברשימת הליכוד ונדחק החוצה בידי ראש המפלגה, פעם אחת נכנס לכנסת, ולאחר קדנציה אחת עזב את הליכוד. הוא התמודד במסגרת מפלגת "זהות", פעם נוספת איים להתמודד ומשך את מועמדותו. משימתו העיקרית של פייגלין הייתה להישאר במרחב הציבורי, ובמשימה הזו הוא עמד.

הפעם החליט פייגלין לא לנסות את מזלו, וכמעט מתחילת מערכת הבחירות דיבר על נכונות לכרות הסכמים טכניים עם מפלגות האגף הימני. בשבוע החולף נכרת הסכם כזה עם מפלגתו של בצלאל סמוטריץ' "הציונות הדתית". פייגלין הפך לשני ברשימה המאוחדת, ושאר המועמדים מטעם "זהות" במקומות לא ריאליים. נתניהו, שמאחורי הקלעים דחף באגרסיביות את הצדדים לברית הזו, השלים את החלק הראשון בתוכניתו.

נותרו שני חלקי פאזל גדולים: "עוצמה יהודית" ו"עמך ישראל". איתמר בן גביר איתן בהחלטתו להתמודד באופן עצמאי. במקביל נמשך המשא ומתן בין הליכוד ל"עוצמה יהודית" בנוגע לאפשרות מעברה של חברת הכנסת טלי גוטליב ממפלגה אחת לאחרת. היום מעטים זוכרים שגוטליב יכלה להתמודד בפריימריז לפני הבחירות הקודמות אך ורק הודות להתערבותו האישית של בנימין נתניהו, שקיצר עבורה בהחלטתו את תקופת החברות במפלגה הנדרשת להשתתפות בפריימריז. כעת נתניהו נפטר בשמחה מחברת הכנסת השערורייתית. הקשיים הפרוצדורליים סביב מעברה של גוטליב נפתרו הודות להחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט נועם סולברג, שהתיר מעבר חברי כנסת ממפלגה למפלגה בתקופת 90 הימים שלפני הבחירות. גוטליב בדרך ל"עוצמה יהודית". השאלה אם גוטליב תשמור על יחידת המימון במעבר למפלגה החדשה נותרת פתוחה, אולם ככל הנראה היא תגיע לבן גביר בלי נדוניה.

עופר וינטר, ראש מפלגת "עמך ישראל", נותר סרבן. הוא דחה מכל וכל את ההצעות לקבל את המקום השני ברשימת סמוטריץ'־פייגלין, ולהפוך אותה לרשימת סמוטריץ'־פייגלין־וינטר. ראש "עמך ישראל" סירב גם להצעה להכניס שני אנשים דרך מקומות שמורים ברשימת הליכוד ועוד שניים דרך רשימת "הציונות הדתית". רבים במערכת הפוליטית משוכנעים שלווינטר יש את המחלה הקלאסית של פוליטיקאי מתחיל בעל מעמד של "כוכב": הוא באמת משוכנע שדווקא לו נועד להיות המושיע, הגואל והמתקן של הפוליטיקה הישראלית.

תוצאות הסקרים סותרות, ברובם וינטר נמצא על סף אחוז החסימה. נתון כזה, עוד לפני סגירת רשימות המועמדים, אפשר להגדיר כמסוכן.

כישלונו של וינטר בבחירות יחד עם שלושה מנדטים וחצי כמעט מבטיח לאייזנקוט, אם לא 61, אז מספר קרוב מאוד לכך של מנדטים. המנדט של סגלוביץ' והקולות שיביא טרופר (על כל זה יסופר בהמשך) עשויים להכריע את גורל הבחירות. וינטר יצטרך להחליט אם הוא מוכן להסתכן ולהפוך לגלגול של מפלגת הרב לוינגר, שב-1992 לא עברה את אחוז החסימה ו"עזרה" ליצחק רבין לעלות לשלטון. המשא ומתן שמנהל וינטר עם פרופ' ירון זליכה, ראש מפלגת "הכלכליסט", לא יפתור את הדילמה. עד 8 בספטמבר על וינטר לעשות את מה שמפקד חטיבת גבעתי לשעבר רגיל לו – לקבל החלטה גורלית.

גוש האופוזיציה: ביחד או כל אחד לעצמו?

ב-21 בפברואר 2019 הסתיימה הגשת רשימות המועמדים לבחירות לכנסת ה-21. ישראלים שהלכו לישון בטוחים שבני גנץ ומשה יעלון מתמודדים במסגרת רשימת "חוסן לישראל", יאיר לפיד בראש רשימת "יש עתיד", וגבי אשכנזי אינו מתמודד כלל, התעוררו ונודע להם על לידת גוש "כחול לבן" בראשות גנץ בהשתתפות יעלון, לפיד ואשכנזי. ב-2026 המצב עשוי לחזור על עצמו.

בשבועיים האחרונים מופעל על נפתלי בנט וגדי אייזנקוט לחץ בקריאה להתאחד. הקריאות באו על רקע התפרקות (או התחדשות) מפלגת "יש עתיד", האיחודים באגף הימני, וצמצום הפער בין הליכוד למפלגת "ישר". בגוש האופוזיציה ובקרב תומכיו חוששים שפוטנציאל הצמיחה העיקרי של אייזנקוט מוצה, ועל רקע זה חודשו המגעים, שעדיין קשה לכנותם משא ומתן, על האפשרות לאיחוד המפלגות "ביחד" ו"ישר". חברת הכנסת מרב בן ארי ("יש עתיד") טוענת שהשיחות בין אייזנקוט לבנט נמשכות.

מה יכול לתת איחוד כזה? פער ניכר בין "ישר" לליכוד במאבק על התואר המכובד של המפלגה הגדולה בכנסת ה-26, וככל הנראה את הזכות של אייזנקוט להיות הראשון שירכיב ממשלה. כמובן, במקרה שהברית תצדיק את עצמה וסך המנדטים של שתי המפלגות יהיה גדול יותר מאשר במקרה של התמודדות נפרדת בבחירות.

כל זה מתרחש על רקע התפרקותה הנמשכת של סיעת "יש עתיד". לא פחות מתשעה מתוך 24 חברי הכנסת של מפלגת האופוזיציה הגדולה כרגע כבר הודיעו שהם עוזבים אותה. ב"יש עתיד" מדברים על כך שהשבוע האחרון היה הקשה ביותר בחייו של יאיר לפיד. למרות הצהרות תומכי "יש עתיד" על "חילופי דורות" ועל "הספד מוקדם מדי" למפלגה, ככל הנראה אנו עדים לשקיעתה של מפלגה שבמשך 12 שנה שאפה לתפקיד "מפלגת השלטון".

למרות שרוב המפלגות הנמצאות על סף אחוז החסימה שייכות לגוש הימני, יש כאלה גם בצד האופוזיציה. בראש ובראשונה מדובר במפלגת "בית ציוני" בראשות חילי טרופר ויועז הנדל. אם המגמה לא תשתנה בסקרי סוף השבוע הקרוב, ככל הנראה טרופר יצטרף למפלגת "ישר". עתידו הפוליטי של הנדל אינו ידוע.

האיחוד בין מפלגת רע"ם לחבר הכנסת לשעבר מטעם "יש עתיד" יואב סגלוביץ' לא שינה את המפה הפוליטית. על פי הסקרים האחרונים רע"ם נותרת באזור חמישה־שישה מנדטים, ומפגרת במידה ניכרת אחרי הרשימה המשותפת (חד"ש-תע"ל-בל"ד). מנקודת מבטו של האגף הימני של האופוזיציה, האיחוד בין רע"ם לסגלוביץ' שינה מעט מאוד במערך האפשרי שלאחר הבחירות. ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן אמר כי מבחינתו "הברית של רע"ם עם סגלוביץ' לא משנה דבר ב-DNA של מפלגת רע"ם, והיא לא יכולה להיות שותפה בשום קואליציה". בגוש האופוזיציה ממשיכים להכחיש שהם סומכים על קולו של סגלוביץ' אולי כסיעת יחיד, אך לא מן הנמנע שבמקרה הצורך ינצלו גם את האפשרות הזו.

גוש האופוזיציה נותר גוש ללא מנהיג ברור. ליברמן מסרב להצהיר שהוא תומך באייזנקוט, במפלגת "הדמוקרטים" ממשיכים להפיץ הצהרות מעורפלות על כך ש"אינם חייבים דבר לאיש ואינם בכיס של אף אחד".

קוריוז קטן, המעיד על חוסר התיאום בתוך גוש האופוזיציה. מפלגות ישראל ביתנו ו"ביחד" יציגו ב-6 בספטמבר את רשימות המועמדים שלהן. כמעט באותו הזמן, כמעט באותו המקום.

"אחדות" ו"כחול לבן": לקראת איחוד או לקראת היעלמות?

מפלגותיהם של גלעד ארדן ובני גנץ ממשיכות במשא ומתן. כפי שנודע בערב 3 בספטמבר, דדי שמחי קיבל החלטה סופית לא להתמודד עם גנץ. יחד עם זאת, במשא ומתן השתתפה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד. עדיין לא ברור אם היא תשובץ ברשימת המועמדים. על פי הסקרים, גם במקרה של איחוד הסיכויים שיעברו את אחוז החסימה אינם גבוהים. אולם השתתפותם האפשרית בבחירות ואובדן הקולות מדאיגים לא מעט את שני הגושים. לא מן הנמנע שבימים שנותרו עד סגירת הרשימות יוצעו למשתתפי המגעים הללו הצעות שיהיה להם קשה מאוד לסרב להן.