הרב שלמה אבינר: אסור להצביע למפלגתו של וינטר בגלל לא-יהודי ברשימה

שיבוצו של הפעיל הערבי יוסף חדאד במקום השני ברשימת המועמדים של מפלגת "עמך ישראל", בראשות תת-אלוף במילואים עופר וינטר, עורר פולמוס במגזר הציוני-דתי. ראש ישיבת "עטרת כהנים", הרב שלמה אבינר, אסר להצביע לרשימה שבה לא-יהודי מחזיק בעמדה בכירה.

הרב אבינר הדגיש כי כלפי לא-יהודים – ובכללם מי שעונים להגדרת גר תושב או נמנים עם חסידי אומות העולם – יש לנהוג בכבוד ולהכיר בזכויותיהם האזרחיות. אולם לדעתו, אין להעניק להם סמכויות של מנהיגות.

לביסוס עמדתו הפנה הרב לפסיקת הרמב"ם (מיימונידס) בחלק "הלכות מלכים". לפי פרשנותו, מצוות התורה "מקרב אחיך תשים עליך מלך" אוסרת למנות לא-יהודי לכל תפקיד הקשור בשלטון ובניהול העם היהודי בארץ ישראל – בין אם מדובר בתפקיד של מלך, שר או מפקד צבאי.

עופר וינטר, מצדו, הזכיר את הדרוזים, הבדואים והערבים הנוצרים שתחת פיקודם שירת ואשר לחמו תחת פיקודו. בין היתר הזכיר את המפקדים שנפלו עימאד פארס ואחסן דקסה. "הם היו ראויים מספיק כדי להוביל אותנו לקרב, להיפצע ולמות למען המדינה – משמע הם ראויים מספיק גם כדי להנהיג", אמר וינטר. את יוסף חדאד הוא כינה "אח אמיתי".

ארגון רבני הציונות הדתית "צהר" ויושב הראש שלו, הרב דוד סתיו, הציעו פרשנות הלכתית אחרת. לדעת הרבנים, המגבלות שניסח הרמב"ם מתייחסות לשלטון מלוכני ואינן חלות ישירות על המשטר הפרלמנטרי הדמוקרטי המודרני. ב"צהר" הפנו לעמדותיהם של פוסקי הלכה מן המאה ה-20 – הרבנים יצחק הרצוג, אליעזר ולדנברג ויעקב אריאל. עוד הזכירו הרבנים כי המלך דוד מינה את איתי הגיתי, בן עם זר, לתפקיד צבאי בכיר, לאחר שהעריך את נאמנותו.

הרב שלמה אבינר הוא דמות בולטת בציונות הדתית. הוא נולד בצרפת ב-1943, למד הנדסת חשמל ושירת בחיל האוויר הצרפתי, ולאחר מכן עלה לישראל ב-1966. שירת בצה"ל ובעל דרגת רב-סרן במילואים. הקים ישיבה בעיר העתיקה בירושלים, וכיהן כרב היישוב בית אל. בצעירותו דחה הצעה להיות עובד ה"מוסד", אך מאוחר יותר ביצע עבור הארגון שתי משימות חשאיות באיראן לאחר המהפכה האסלאמית.