"הגעתי לכאן כשידעתי רק את המילה 'שלום'": כך פועל בסיס ההדרכה מכווה אלון

הבסיס הצבאי מכווה אלון, השוכן בגליל לא הרחק מצפת, הוא התחנה החשובה ביותר של חיילים עולים לפני שיבוצם להמשך השירות. מאות טירונים מכל העולם (כולל ילידי ישראל מקהילות שונות, שבבדיקות הראשוניות נמצא כי שליטתם בעברית אינה מספקת) לומדים בתוכנית ההכשרה הבסיסית בבסיס מכווה אלון. כמה חודשים של הכשרה אינטנסיבית פותחים בפני החיילים, למעשה, מקסימום אפשרויות לבחירת המשך מסלול השירות - ולעיתים גם את המשך הקריירה הצבאית שלהם.

על האופן שבו זה קורה שוחחנו עם מפקדת מערך לימודי העברית בבסיס מכווה אלון, רס"ן שיר גורן, וכן עם החיילת רג'ינה איסקוב, שזה עתה סיימה את הלימודים בבסיס. שוחחה: ילנה פפל

"מכווה אלון הוא בסיס להכשרה צבאית בסיסית של צה"ל. מגיעים לכאן חיילים רבים המשתייכים לקבוצות שונות ומגוונות", סיפרה רס"ן שיר גורן. "הוא נחשב לבסיס הכשרה בסיסית לקבוצות מיוחדות וייחודיות. מערך לימודי העברית הוא רק אחד מתוך מגוון תחומי הפעילות של היחידה הזאת. אנחנו פוגשים את החיילים ממש בכניסה שלהם לשירות הצבאי, בתחילת הדרך. מגיעים לכאן חיילים שהשתתפו קודם לכן בתוכניות עלייה שונות - כמו 'צבר', 'מח"ל', 'סלע', 'מסע' - או שפשוט עלו לארץ עם משפחותיהם, או שהגיעו כחיילים בודדים. כלומר, הסיפורים של האנשים שמגיעים לכאן שונים מאוד זה מזה".

"החיילים שמגיעים ל'מכווה אלון' מגיעים ממדינות שונות. אם מסתובבים בשטח הבסיס אפשר לשמוע שפות שונות ומגוונות, לראות חיילים ממדינות שונות ונציגים של תרבויות שונות. כל היופי הזה מרוכז בתוך המערך שלנו", ממשיכה רס"ן גורן. "כדי להגיע אלינו, חייל צריך לקבל מדד צבאי לידיעת עברית 5 או 6. זהו ציון צבאי שמראה שרמת העברית אינה מספקת, ושהאדם נדרש לשפר משמעותית את שליטתו בשפה. כשאני מקבלת את החיילים החדשים, אני מחלקת אותם לפלוגות ומסווגת אותם לפי רמת העברית. חייל עם רמת שפה נמוכה מאוד וחייל שמדבר עברית שוטפת יחסית אבל מתקשה בקריאה ובכתיבה לא יכולים ללמוד באותה כיתה - זה לא יעיל. לכן כבר בהתחלה, ממש ביום השני לשהותם כאן, הם עוברים מבחן בעברית. לפי התוצאות אני מחלקת אותם לרמות. הפלוגות נבנות בהתחשב במגדר וברמת השליטה בעברית. יש רמה נמוכה מאוד, רמה בינונית ורמה גבוהה יחסית. בסך הכול יש במערך שלנו חמש פלוגות, ובכל אחת מהן כ-150 חיילים. בכל קבוצה כעשרה אנשים, ובכל פלוגה שתים עשרה קבוצות. לכל חייל יש מפקד ישיר משלו".

במסגרת מערך האולפן של בסיס מכווה אלון קיימת גם פלוגה נפרדת של בני מיעוטים אתניים ודתיים בישראל - דרוזים, בדואים, נוצרים ומוסלמים. "אלה אזרחי ישראל עם תעודות זהות כחולות. למרות שגדלו בישראל, גם רמת העברית שלהם לעיתים אינה מספקת, ולכן גם הם מגיעים אלינו", מסבירה רס"ן גורן.

החיילים המגיעים לבסיס מכווה אלון עוברים 12 שבועות של הכשרה בדגש על לימוד עברית. רק בשליטה מספקת בעברית הם יכולים למצות את יכולותיהם בשירות. "רוב החיילים שלי מגיעים ללא שיבוץ. כלומר, כ-90% לא יודעים באיזה תפקיד ישרתו בהמשך", מספרת רב סרן שיר גורן. "המטרה שלנו היא לשפר את העברית שלהם עד כמה שאפשר, כדי שייפתחו בפניהם כמה שיותר אפשרויות שיבוץ. יש תפקידים שאפשר להגיע אליהם רק ברמת עברית מסוימת. לכן ביום השני אחרי הגיוס הם עוברים מבחן, ולקראת סוף ההכשרה הראשונית הם עוברים מבחן נוסף, שיכול להעלות את ציון הידיעה בעברית הצבאי שלהם. היו לנו חיילים שהתחילו ברמה 5 והעלו אותה ל-7, וחלקם ל-8. וזה תוך שנים עשר שבועות בלבד. מצד אחד, ההכשרה אינה קצרה, אבל מבחינת רכישת שפה זה בכל זאת פרק זמן קצר מאוד".

"ואף שהמטרה המרכזית של התוכנית שלנו היא לשפר ככל האפשר את השליטה של החייל בעברית, יש לנו גם מטרות נוספות", היא ממשיכה. "החיילים שלנו, בשונה מישראלים שגדלו כאן, לא פעם אינם מכירים כלל את המערכת, לא מבינים איך היא פועלת, לא גדלו על המלחמות שאנחנו גדלנו עליהן. התפיסה שלהם את השירות בצה"ל שונה מזו של הישראלים. לכן חשוב לנו מאוד לגבש אצלם כבר מההתחלה יחס חיובי לשירות. זה משפיע על האופן שבו הם יתפסו את צה"ל, את המשך השירות שלהם ובכלל את החיים שלהם בחברה הישראלית. אנחנו משקיעים תשומת לב רבה בהיכרות שלהם עם המערכת, בהסבר איך היא בנויה. לשם כך יש לנו שיעורים ייעודיים, וכולם מתקיימים בעברית בלבד. אנחנו מלמדים אותם לדבר, לכתוב, להבין את הנקרא. יש כמה מבחנים: בכתב, בעל פה ובהבנת הנקרא. אנחנו מעריכים את כל המרכיבים האלה".

"כן, המשימה העיקרית שלנו היא עברית. אבל מעבר לכך אנחנו צריכים להכין אותם לשירות בצבא. הם עוברים קורס טירונים ("טירונות") ברמה 02, הם צריכים להיות חיילי צה"ל לכל דבר. אנחנו מכינים אותם להמשך השירות, ובסוף הקורס הם מקבלים שיבוץ", מציינת רב סרן גורן. "אם חייל רוצה להיות לוחם ביחידה קרבית, יש לנו תוכניות מיוחדות לאימון גופני, שאושרו על ידי מדריכים צבאיים. אנחנו מאמנים חיילים כאלה בנוסף, כדי שישמרו על הכושר הגופני הנדרש וישמרו על המוטיבציה. כתוצאה מכך רבים מבוגרינו הולכים ליחידות קרביות: למשל, מהמחזור הקודם, שבו היו 625 איש, 265 הפכו ללוחמים ביחידות קרביות".

"אנחנו ניגשים ברצינות רבה לסיוע לחיילים שלנו לקבל את השיבוץ המוצלח ביותר עבורם", מספרת גורן. "אנחנו מתאמים מראש את השתתפות החיילים שלנו במיונים ("גיבושים"), עובדים עם קציני השיבוץ, מארגנים עבורם את מבחני "יום המע"א" ("מיון, איתור והתאמה"), כדי להרחיב ככל האפשר את האפשרויות של כל חייל, כדי שיקבלו אפשרויות שיבוץ טובות ויוכלו להגיע ליחידות איכותיות. עבורנו זו אחת העדיפויות החשובות ביותר".

"ואני רוצה להתעכב על עוד נקודה חשובה מאוד", מדגישה רס"ן שיר גורן. "מצד אחד, התוכנית מאחדת את כולם, מציבה אותם על מסלול משותף. אבל לא פחות חשוב לנו לשמר את הייחודיות של כל אדם. זה אחד הדברים הנפלאים ביותר בתוכנית שלנו. כולם מגיעים שונים מאוד. אנחנו יוצרים שפה משותפת לתקשורת, אבל במקביל נותנים לכל אחד את האפשרות לספר על עצמו. בפלוגות מתקיימים ערבי תרבויות, ערבים המוקדשים לארצות המוצא. כל חייל מספר על ארצו, על סיפור העלייה שלו, על התרבות שלו, על מה שמאפיין אותה. חשוב לנו מאוד שכל אחד ישמור על הייחודיות שלו".

מובן שהסיוע לחייל ברכישת השפה אינו מסתיים בשתים עשרה שבועות של לימוד עברית אינטנסיבי. "כשהחיילים שלנו ממשיכים לשרת ביחידות רגילות של צה"ל, הם יכולים להמשיך ללמוד עברית גם שם", מציינת רס"ן גורן. "ביחידות רבות יש מומחים להוראת עברית. חייל יכול לבקש להשתתף בקורסים נוספים ("אולפנית"), וימשיכו לסייע לו. חלקם מסיימים את הקורס שלנו כבר עם עברית מצוינת. אחרים זקוקים לתמיכה נוספת. לכן אנחנו מעבירים למפקד הבא את כל המידע על רמת השפה של החייל, על נקודות החוזק שלו ועל מה שהוא עוד צריך לשפר. כך התהליך נמשך גם אחרי התוכנית שלנו".

"חשוב להבין שהשפה היא מרכיב מפתח בהשתלבות", מדגישה רס"ן שיר גורן. "בלי שפה קשה להיות חלק מהחברה. דרך השפה אדם מבין את הנורמות, את הערכים, מתחיל לתקשר. גם מחקרים מאשרים זאת. לכן גם הצבא מבין היטב עד כמה חשוב לתת לאדם את השפה דווקא בתחילת הדרך. בזכות זה הם משרתים בהצלחה רבה יותר, תופסים את השירות עצמו אחרת. יש מי שחוזר אחר כך לארצו והופך לסוג של שגריר של ישראל: כך קורה, למשל, עם מי שהגיעו במסגרת תוכנית "מח"ל" של משרד הביטחון. המשתתפים בה מגיעים לשירות, עוברים אותו, ואחר כך חוזרים לארץ מוצאם. יש מי שנשאר כאן, עולה לישראל, והופך לחלק מלא מהחברה הישראלית. הרי קשה לחשוב על משהו ישראלי יותר משירות בצבא".

על חוויית הלימודים בבסיס מכ"ה אלון סיפרה רג'ינה איסקוב, חיילת עולה מדאגסטן. חשוב לציין שהריאיון התקיים בעברית, שבה רג'ינה שולטת כבר כמעט באופן שוטף – בראש ובראשונה בזכות הלימודים בבסיס.

"קוראים לי רג'ינה, אני בת 22. הגעתי לבד מהקווקז, כיום אני חיילת בודדה", סיפרה. "לאחרונה הייתה לנו טקס סיום אחרי השלמת התוכנית במכ"ה אלון. זה מרגש מאוד. לפני כן למדתי באוניברסיטה במוסקבה בהתמחות "יחסי ציבור ופרסום". ועכשיו אני חיילת בצבא ההגנה לישראל. הגעתי ב-2023, ממש בזמן המלחמה, והמלחמה הפכה לחלק מסיפור העלייה שלי".

רג'ינה איסקוב התכוננה לעלות לישראל עוד לפני מלחמת "חרבות ברזל", ובצירוף מקרים, הטיסה שלה לישראל נקבעה ל-7 באוקטובר 2023. בשל פלישת מחבלי חמאס לשטח ישראל, שלוותה ברציחות ובחטיפות של בני אדם, וכן בשל ירי הרקטות המסיבי לעבר ישראל, הטיסה בוטלה.

"החלטתי לבוא עוד לפני המלחמה", מספרת הצעירה. "היה לי כרטיס ל-7 באוקטובר. בבוקר לקחתי את הטלפון, ראיתי את החדשות... ההורים אמרו: 'אולי כדאי לחכות קצת, לדחות את הנסיעה'. אבל לא הייתי מוכנה לוותר על החלום שלי רק בגלל שאני מפחדת. פשוט התחלתי לחכות שיופיעו כרטיסים חדשים".

הגורל התאכזר שוב: ב-29 באוקטובר פרץ המון לשדה התעופה במחצ'קלה כדי להתנפל על נוסעי טיסה שהגיעה מתל אביב. מאות דאגסטנים הסתערו על שדה התעופה במחצ'קלה לאחר שברשתות החברתיות הופיעו הודעות שבטיסה מתל אביב (מטוס Red Wings, טיסה wz4728) יגיעו פליטים מישראל. לאחר שניפצו את דלתות הכניסה בעזרת דגל פלסטין, ההמון פרץ אל תוך מבנה שדה התעופה ורץ אל מסלול ההמראה והנחיתה. בפרעות נפגעו יותר מ-20 בני אדם, והטיסות מישראל לדאגסטן ובחזרה בוטלו. רג'ינה נאלצה לנסוע 12 שעות ברכבת כדי לטוס בכל זאת לישראל.

"בקיצור, כבר היו לי כרטיסים חדשים, אבל ממש כמה ימים לפני הטיסה התרחשו המהומות בשדה התעופה. המטוס נחת בשדה התעופה ליד העיר שלי. המון מוסלמים החליט שיש במטוס יהודים. זה היה נורא, היו שם משפחות, ילדים. מפחיד לדמיין איך זה היה יכול להסתיים", אומרת רג'ינה. "ההורים שלי עדיין שם. אני מאוד רוצה שכל המשפחה תוכל גם היא לעלות לישראל. הם רוצים לבוא, אבל בינתיים זה לא פשוט: יש לי אח קטן, הוא בן עשר, שם בית הספר שלו, כל החיים שלו. אבל הוא אומר לי: 'גם אני רוצה לחיות בישראל ולשרת בצבא'. הוא רואה שאני כאן, ובשבילו זו דוגמה".

"סיימנו תוכנית של שלושה חודשים במכווה אלון, זה היה זמן נפלא", מספרת רג'ינה. "בהמשך הייתי רוצה לעבור את תוכנית 'נתיב': אני חושבת שאם כבר עושים משהו, אז לנצל את כל האפשרויות עד הסוף. אם יסתדר, הייתי רוצה להגיע לדובר צה"ל, זה מאוד מעניין אותי. אני גם עוסקת בספורט ברמה טובה, ולכן שוקלת גם מסלולים ספורטיביים. חוץ מזה, דיברתי בנוגע לתוכנית אקדמית, כי כבר יש לי השכלה אוניברסיטאית. אני פשוט רוצה להיות במקום שבו אוכל להביא את מירב התועלת".

"הגעתי למכווה אלון כשאני יודעת רק את המילה 'שלום'", מודה הצעירה. "וכל מה שאני יודעת עכשיו – זה בזכות מכווה אלון. יש כאן את המפקדים הכי טובים בעולם. הכרתי כאן אנשים מכל העולם: כאן משרתים ולומדים בחורים ובחורות כמעט מכל ברית המועצות לשעבר – מאוקראינה, רוסיה, בלארוס, קזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, וממדינות אחרות – ארה"ב, גרמניה, איטליה, אוסטרליה. נדמה שאפשר לנקוב בשם של כל מדינה – ויימצא מישהו בדיוק משם. היו לנו ערבי תרבויות, ולמדתי כל כך הרבה דברים חדשים על מדינות שונות. כולם מאוד שונים, לכל אחד יש סיפור משלו. אבל עכשיו כולם כאן למען מטרה אחת – לשרת בצבא ההגנה לישראל ולהמשיך לבנות כאן את הבית שלהם".