"הבינה המלאכותית לא בחרה מטרות בעזה": תגובת צה"ל המפורטת לסרט NAZA

צה"ל פרסם תגובה מפורטת לסרט NAZA, העוסק בתהליך בחירת המטרות ואישורן לתקיפות ברצועת עזה. בצבא מסרו כי הסרט מעוות את הנהלים האמיתיים, כולל טעויות עובדתיות מהותיות ויוצר מצג שווא על עבודת המודיעין הצבאי ועל מנגנוני אישור התקיפות.

להלן התרגום המלא והמילולי של הודעת דובר צה"ל.

תגובת דובר צה"ל לסרט NAZA

"דובר צה"ל: הסרט NAZA מציג תמונה מעוותת, מטעה ולא ריאלית של תהליך תכנון התקיפות וביצוען נגד מטרות בצה"ל. הנרטיב של הסרט מבוסס על טעויות עובדתיות מהותיות, הנובעות מהצגה מעוותת ומניפולטיבית.

בקצרה, בניגוד לטענות הנשמעות בסרט, בין היתר:

1. ההוראות המחייבות של צה"ל מבחינות באופן מפורש, מקיף וברור בין מחבלים לבין אזרחים בלתי מעורבים בעזה. תהליכי התקיפה בצה"ל מבוססים כולם על הבחנה זו, אוסרים על כיוון תקיפה נגד אזרחים ומחייבים לצמצם ככל הניתן את הסיכוי לפגיעה בהם.

2. צה"ל מעולם לא תכנן, אישר או ביצע תקיפה כלשהי בעזה שבה צפוי היה כי ייהרגו 500 אזרחים או מספר קרוב לכך. בשום שלב גם לא הועלתה נגד צה"ל טענה רצינית כי תקיפה שביצע הובילה למספר הרוגים בסדר גודל כזה או קרוב לו.

3. הבינה המלאכותית מעולם לא בחרה באופן עצמאי מטרות לתקיפה בצה"ל. זיהוי מטרות לתקיפה נעשה אך ורק על ידי קציני מודיעין מוסמכים, תכנון התקיפה נעשה על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, וההחלטה על תקיפת מטרות מתקבלת על ידי המפקדים המבצעיים.

4. ההוראות המחייבות של צה"ל מעולם לא נתנו אישור אוטומטי לתקיפת מטרות שבהן נשקפת סכנה למספר אזרחים שנקבע מראש (לדוגמה, 20 אזרחים בתקיפת מחבל זוטר או 200 אזרחים בתקיפת מפקד בכיר, כפי שטוען אדם בסרט).

5. Lavender אינה מאגר של מטרות שאושרו לתקיפה, אלא מאגר נתונים המסייע לאנליסטים של המודיעין.

6. ההוראות המחייבות של צה"ל אינן מאפשרות לראות באזהרה על פינוי אזור מסוים אישור לתקוף בו תוך התעלמות מנוכחותם של אזרחים שנותרו בו.

7. צה"ל אינו מתעלם מתוצאות תקיפותיו, אלא פועל לבדיקתן, לרבות מבחינת הפגיעה הבלתי מכוונת באזרחים, בניגוד לטענה הנשמעת בסרט. בדיקה זו משמשת בסיס לפתיחת חקירות במאות מקרים שאירעו במהלך הלחימה, וכן בסיס להפקת לקחים.

לו יוצרי הסרט היו מקיימים בתום לב הליכי בדיקה ואימות עובדות מספקים והצלבת מקורות, כמקובל, הם היו יכולים לגלות את הטעויות המהותיות המוצגות בסרט. התוצאה הסופית מעידה כי הם לא עשו זאת.

הטעויות הרבות נובעות, בין היתר, מכך שהמרואיינים, שהוצגו כמי ששירתו באגף המודיעין בצה"ל, נוגעים בדרך כלל רק לשלבים מוגבלים ומקדמיים הקשורים במודיעין, ולא לתהליך הרחב בהרבה של תכנון ואישור התקיפות, שאינו בסמכות אגף המודיעין כלל אלא באחריות הגופים המבצעיים המנהלים את תהליכי התקיפה ומבצעים אותם. בהתאם, ניתן לראות כי במקרים מסוימים המרואיינים אף מעלים השערות ותחושות שאין להן כל בסיס עובדתי.

יוצרי הסרט בחרו לא להציג בסרט גופים רבים אחרים המשתתפים בתהליך המלא של תכנון המטרות – יחידות מקצועיות האחריות על תכנון שמצמצם פגיעה באזרחים, יועצים משפטיים הבוחנים את התקיפות המתוכננות ומפקדים האחראים לאשר אותן או לדחותן. התוצאה, כאמור, היא תיאור שגוי ומטעה מאוד של המציאות. מלבד זאת, וכדי להתאים את הצגת החומר לנרטיב שהסרט מבקש לקדם, יוצרי הסרט משמיטים פרטים הקשריים הנחוצים להבנת המלחמה בעזה ופעולות צה"ל במהלכה.

הסרט אינו מייחס משקל ראוי לסיבות הביטחוניות שבגללן ישראל פעלה בעזה, לתקיפה של 7 באוקטובר (2023), לאסטרטגיית חמאס של היטמעות מכוונת בקרב האוכלוסייה האזרחית, שהיא הסיבה השורשית לפגיעה באוכלוסייה האזרחית, וכן לפעולות ולשיטות הרבות מספור שצה"ל נקט כדי לצמצם את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית, ובהן אזהרות לפני תקיפות, בחירת אמצעי לחימה ותכנון תקיפות בהתאם, תמיכה בהכנסת סיוע הומניטרי ועוד. התהליכים וההחלטות שהסרט נמנע מלהציג מדגימים מה משמעותם בפועל של מאמצי צה"ל להגן על אזרחים: דרישה למידע מודיעיני נוסף, שינוי תוכניות, ביטול תקיפות וויתור על הזדמנויות צבאיות. ההחלטות הללו הגבילו את השימוש בכוח אך ורק בשל הערכת הסכנה לאזרחים.

באופן מקומם, הסרט מעוות עוד יותר את המציאות באמצעות עריכה מניפולטיבית של הראיונות והשוואות לזוועות היסטוריות, ומייחס לצה"ל כוונות זדון כוזבות וחסרות כל בסיס. גם בחירת שם הסרט מהווה היפוך של המציאות. נז"א ("collateral damage" באנגלית) הוא מונח מקצועי הרווח בכל צבאות העולם שומרי החוק, המתאר את הערכת הנזק הצפוי לאזרחים כתוצאה מתקיפה, כבסיס לבחינת חוקיותה בידי המפקדים ולנקיטת צעדים שנועדו לצמצם ככל האפשר את הנזק לאזרחים. באופן אבסורדי, הסרט מציג את המאמץ החריג ואת רמת הפירוט שצה"ל משקיע בהערכת הנזק לאוכלוסייה בתקיפה, כאדישות לחיי אזרחים. במציאות, הערכת הנזק הצפוי היא דרישה של המשפט הבינלאומי, וצה"ל מבצע אותה כדי שהמפקדים יוכלו לקבוע אם התקיפה חוקית, להורות על אמצעי זהירות נוספים, לשנות את תכנון התקיפה או לבטל אותה, והכול – כדי לצמצם ככל האפשר את הסיכוי לפגיעה באזרחים בלתי מעורבים, כפי שעשו מפקדי צה"ל פעמים רבות במהלך המלחמה.

כמה מהמרואיינים מתארים, במילותיהם שלהם, את כובד הנטל המוסרי הנובע מהשתתפות בתהליכי התקיפה. הנטל הזה אמיתי, וצה"ל אינו שולל אותו. החלטות שעלולות לעלות בחיי אזרחים הן מההחלטות הקשות ביותר שעומדות בפני חיילים ומפקדים, וצה"ל מצפה מחייליו שיחושו את כובד הנטל הזה ויפעלו בהתאם. אולם הנטל המוסרי הכרוך בהחלטות כאלה אינו ראיה לכך שהן היו בלתי חוקיות או שהן שיקפו אדישות לחיי אזרחים. להפך: הנטל המוסרי משקף את הרצינות שבה התקבלו ההחלטות.

התוצאות הטרגיות של מלחמות אינן מצדיקות עיוות של העובדות. דיון רציני בנזק לאזרחים מחייב תיאור נאמן למציאות של האופן שבו התקבלו ההחלטות בפועל. הסרט אינו מספק זאת, אלא מציג מניפסט פשטני המונע מאג'נדה ברורה. הסרט מבקש ליצור רושם כאילו צה"ל פועל באופן בלתי אנושי. אולם במציאות, הדרך היחידה שבה יוצרי הסרט יכולים ליצור רושם כזה היא עיוות העובדות, השמטת ההקשר הדרוש להבנת הדברים, התעלמות מפרסומים והבהרות קודמים של צה"ל והוספת מניפולציה רגשית ואפקטים תסריטאיים. צה"ל פעל ופועל באופן אנושי, גם אם יוצרי הסרט עשו כל שביכולתם כדי להסתיר עובדה זו.

צה"ל פתוח לביקורת הוגנת על פעולותיו ומייחס חשיבות להפקת לקחים מטענות מבוססות ולשיפור מתמיד של דרכי פעולתו. צה"ל כפוף למשפט ההומניטרי הבינלאומי ומחויב לו, נהלי הפעילות שלו נועדו ליישם את המחויבויות המשפטיות הללו, והוא מפעיל יחידות ומנגנונים ייעודיים לצמצום הפגיעה באזרחים. צה"ל אינו מתנער מאחריות לכשלים ולטעויות שאירעו במהלך המלחמה, והם אכן מתרחשים בלחימה מורכבת שכזו. חשדות להפרת החוק או פקודות צה"ל נבדקים, וכאשר הדבר מוצדק, מטופלים בהליכים משמעתיים, בחקירה פלילית או באמצעים אחרים.

בניגוד לנוהג המקובל, יוצרי הסרט לא העבירו את טענותיהם לצה"ל לבדיקה ולקבלת תגובה לפני הפרסום, וגם לא מסרו עותק של הסרט לאחר הקרנתו, על אף בקשת צה"ל. לכן, לצורך בחינת תוכן הסרט, הסתמך צה"ל על סקירה מפורטת שסיפק נציג שנכח בהקרנה הפומבית, וכן נעזר בתיאורים פומביים נוספים".

תגובה מפורטת יותר של צה"ל, שהוצגה כנספח לטקסט המרכזי

הסרט NAZA מציג תמונה מעוותת, מטעה ולא כנה של תהליך התכנון ותקיפת המטרות של צה"ל.

עלילת הסרט מבוססת על טעויות עובדתיות מהותיות, הנובעות מתיאור מעוות ומניפולטיבי של המציאות (לתשובות המפורטות של צה"ל לטענות המרכזיות בסרט ראו להלן). הוא מורכב מעדויות של אנשים אנונימיים, שככלל מתארים התנסות בשלב מוגבל וראשוני של תהליך הכולל שלבים רבים הרבה יותר. התוצאה היא תיאור שגוי ומטעה של המציאות. יוצרי הסרט גם השמיטו את ההקשר הנדרש להבנת המלחמה בעזה וההתנהלות של צה"ל במהלכה, כדי להתאים לנרטיב שהסרט מקדם. הסרט מעמיק את העיוות הזה של המציאות באמצעות עריכה מניפולטיבית של הראיונות ורמיזה לזוועות היסטוריות, ובה בעת מייחס לצה"ל באופן שקרי וחסר בסיס כוונות זדון, שה"ראיות" לכאורה שבסרט אינן מבססות. בעוד המרואיינים מעלים דילמות כבדות משקל הכרוכות בלחימה א-סימטרית, הסיפור הפשטני של הסרט אינו מתייחס אליהן ברצינות שהן ראויות לה.

הסרט הופך את המציאות על פיה בדרכים שונות, החל משמו. "NAZA" הוא ראשי התיבות של המונח העברי "נזק אגבי" – "collateral damage" באנגלית. זהו מונח מקצועי שבו משתמשים ככלל כל הצבאות שומרי החוק ברחבי העולם, ובמשך שנים רבות שימש בצה"ל לתיאור פגיעה בלתי מכוונת באוכלוסייה האזרחית שנגרמה כתוצאה מתקיפת מטרה צבאית.

באופן פרדוקסלי, הסרט מציג את המאמץ יוצא הדופן ואת תשומת הלב לפרטים שצה"ל מקדיש להערכת פגיעה כזו כתוצאה מתקיפות, כהוכחה לאדישות לחיי אזרחים. למעשה, הערכת הנזק הצפוי לאוכלוסייה האזרחית כתוצאה מתקיפות היא דרישה על פי המשפט הבינלאומי. צה"ל מבצע הערכה זו כדי שהמפקדים יוכלו לקבוע אם התקיפה חוקית, להורות על נקיטת אמצעי זהירות נוספים, לשנות את תוכנית התקיפה או לבטלה, כדי לצמצם ככל האפשר את הסיכוי לפגיעה באזרחים – כפי שעשו מפקדי צה"ל פעמים רבות במהלך המלחמה.

צה"ל פתוח לביקורת כנה על התנהלותו ומייחס חשיבות רבה לבחינת טענות מבוססות ולשיפור מתמיד של נהליו. הוא כפוף למשפט ההומניטרי הבינלאומי ומחויב לו, נהליו המבצעיים נועדו לקיים את החובות המשפטיות הללו, והוא נעזר ביחידות ובמנגנונים ייעודיים לצמצום הפגיעה באוכלוסייה האזרחית. חשדות להפרת החוק או פקודות צה"ל נחקרים, ובמקרים שבהם הדבר מוצדק מטופלים באמצעות צעדים משמעתיים, חקירה פלילית או אמצעים אחרים.

בניגוד לנוהג המקובל, יוצרי הסרט לא הציגו את האשמותיהם בפני צה"ל לבחינה ולתגובה לפני הפרסום, ולא מסרו עותק של הסרט לאחר הקרנתו, אף שצה"ל ביקש זאת. הם גם לא מסרו פרטים כלשהם שיאפשרו לזהות את האירועים הנפרדים הנטענים בסרט. לצורך הערכת תוכן הסרט נסמך צה"ל על דיווח מפורט של נציג שנכח בהקרנה הפומבית, וכן על דיווחים פומביים אחרים ועל הצהרותיהם הפומביות של יוצרי הסרט.

תגובה זו מורכבת משני חלקים: הראשון עוסק בבעיות הכלליות בתוכן הסרט ובהפקתו; השני מתייחס לטענות המרכזיות בסרט. הרשימה אינה מכסה את כל הטענות השקריות והמעוותות שבסרט.

חלק א': ליקויים רוחביים בסרט ובהפקתו

1. המרואיינים עוסקים בסוגיות החורגות מידיעתם ומתחום אחריותם

המרואיינים האנונימיים, העוסקים בתהליך בחירת המטרות של צה"ל, מתוארים כמי שכיהנו בתפקידים במודיעין. תיאוריהם מתמקדים ככלל בשלבים המוגבלים והראשוניים הקשורים למודיעין, ולא בתהליך הרחב בהרבה של תכנון התקיפות ואישורן, שהוא באחריות הגורמים המבצעיים המנהלים ומבצעים את תהליך בחירת המטרות, ולא חיל המודיעין של צה"ל.

הסרט מתייחס לתיאורים אלה כאילו הם מבססים את ההחלטות שהתקבלו בסופו של דבר בנוגע לתקיפות. גם אם המרואיינים כיהנו בתפקידים אלה והתכוונו לתאר במדויק את מה שראו (או, באופן בעייתי יותר, שמעו מאחרים), רבות מטענותיהם מעידות על ידע או הבנה חסרים לגבי השלבים המאוחרים יותר בתהליך בחירת המטרות, החורגים מתחומי אחריותם. התוצאה היא טעויות מהותיות ועיוותים של מדיניות צה"ל בנוגע לבחירת מטרות (דוגמאות קונקרטיות מובאות בחלק ב').

כך למשל, מרואיין עשוי לזכור הערכה מוקדמת כללית של מספר האזרחים הנמצאים באזור שסביב מטרה צבאית הנשקלת לתקיפה, ולסבור בטעות שזו הייתה ההערכה הסופית שעל בסיסה בוצעה התקיפה. אולם נתון זה אינו מביא בחשבון את אמצעי הזהירות שננקטו בשלב מאוחר יותר של התהליך, ואינו קובע כמה אזרחים היו צפויים להיפגע מהתקיפה שתוכננה בסופו של דבר.

מיקוד התקיפה בחלקים מסוימים של המטרה, התאמת האמצעי הלחימתי או העיתוי, וכן קבלת מידע מעודכן על פינוי האוכלוסייה האזרחית לאחר אזהרות צה"ל – כל אלה עשויים לשנות באופן משמעותי את ההערכה בדבר מספר האזרחים הנמצאים בסיכון.

לכל תקיפה מוצעת, נהלי צה"ל מחייבים את המפקדים להעריך מראש את המידתיות ולוודא שהנזק האגבי הצפוי לאזרחים ולמטרות אזרחיות אינו מופרז ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר הצפוי. עליהם גם להורות על נקיטת אמצעי זהירות מעשיים למניעת פגיעה באזרחים או לצמצומה.

מומחים מעריכים את היקף הנזק הצפוי ואת אופיו, ומציעים אמצעים ושיטות פוגעניים פחות. יועצים משפטיים צבאיים, עצמאיים מבחינה מקצועית, מבטיחים בחינה משפטית במסגרת תהליך התכנון ומספקים תנאים והמלצות בנוגע לתקיפות. במהלך המלחמה הטילו המפקדים מגבלות נוספות, שינו תוכניות תקיפה, החזירו הצעות לתכנון נוסף או סירבו לאשר אותן בשל הנזק הצפוי לאוכלוסייה האזרחית – לעיתים בשלב התכנון ולעיתים בזמן אמת, לא פעם לאחר שנוכחות בלתי צפויה של אזרחים התגלתה זמן קצר לפני התקיפה.

עדויות המוגבלות לשלבים המוקדמים אינן קובעות מהן ההערכות הסופיות שעליהן הסתמכו המפקדים, מהם התנאים שהטילו, אילו אמצעי זהירות ננקטו בעת ביצוע התקיפה או מהן התוצאות בפועל של התקיפה. גם עדותו של אנליסט מודיעין בדרג העבודה אינה יכולה לייצג באופן מהימן את מלוא תהליך בחירת המטרות של צה"ל, שבו שותפים מומחים נוספים, או את המדיניות וההנחיות של צה"ל שאינן חלק בלתי נפרד מהאחריות המקצועית של אנליסטים כאלה. לפיכך, עדויות כאלה אינן יכולות להיחשב דיווח מלא על המדיניות שננקטה, על ההחלטות שהתקבלו ועל מה שהתרחש בסופו של דבר. ואולם, זו בדיוק המסקנה שהסרט מציע לצופים להסיק.

2. טעויות עיקריות הנובעות מליקויים במתודולוגיית התחקיר ובבדיקת העובדות

יוצרי הסרט יכלו לאתר ולמנוע טעויות מהותיות הניכרות בסרט, אילו ערכו בתום לב בדיקה ואימות הולמים. התוצאה הסופית מלמדת שלא עשו זאת. מלבד סיפורים אנונימיים של אנשים שתפקידיהם המדויקים וידיעתם ממקור ראשון אינם ידועים, הם אינם מביאים כל הנחיה צבאית, תיעוד בן הזמן או ראיות מאששות אחרות.

הסיפורים על התקיפות הנטענות אינם מציינים מטרה, תאריך, מקום או נפגעים רשומים קונקרטיים, ובכך נותרות הטענות כלליות ובלתי ניתנות לאימות. הדבר גם שולל מהצופים את האפשרות לבדוק את הטענות בעצמם. בניגוד לנוהג העיתונאי המקובל בתחקירים, יוצרי הסרט בחרו שלא להציג את האשמותיהם בפני צה"ל לפני הפרסום. מחדל זה מעלה ספק בנוגע לנכונותם לבחון את הנרטיב שלהם לנוכח הסברים וראיות שעשויים לסתור אותו.

3. הפחתה בערכו של ההקשר הדרוש להערכת התנהלות צה"ל

הסרט אינו מייחס משקל ראוי להקשר הדרוש להערכת התנהלות צה"ל במלחמה, ובכלל זה הטבח ב-7 באוקטובר, שילוב הכוחות הצבאיים של חמאס בסביבה האזרחית בעזה והצעדים שנקט צה"ל להגנה על אזרחים בתנאים אלה.

א. ההקשר של הטבח ב-7 באוקטובר

ההקשר של הטבח ב-7 באוקטובר הוא הכרחי – לא כדי לאזן בין סבלם של שני הצדדים, אלא כדי לאפשר לצופה שאינו בקיא להבין את איום הביטחוני החמור שחמאס היווה עבור ישראל, איום שהתממש בתקיפה זו, ואת טעמי הביטחון של המבצעים הצבאיים שישראל ביצעה לאחר מכן נגד חמאס בעזה. הסרט אינו מייחס את המשקל הראוי לטבח ב-7 באוקטובר, ולפיכך יוצריו מציגים באופן שגוי לחלוטין את מטרותיה של ישראל במלחמה.

ב. שימושו של חמאס בסביבה האזרחית

חמאס ממקם באופן שיטתי ונרחב לוחמים, נשק ותשתית צבאית בתוך שכונות אזרחיות ומתחתן, ועושה שימוש צבאי בבתי חולים, במתקני האו"ם, בבתי ספר ובמסגדים, כפי שתועד פעמים רבות. חמאס השתמש באזרחים כמסך להסתרת פעילות צבאית, ולוחמיו ניהלו פעילות צבאית בלבוש אזרחי.

הקשר זה חיוני להבנת השאלה שעומדת במרכז הסרט: הקשיים בזיהוי מטרות צבאיות המוסתרות בסביבה אזרחית, בקביעה היכן נמצאים אזרחים ובהערכת האופן שבו תקיפה של האויב עלולה להשפיע עליהם. הוא גם מסביר מדוע הלחימה התרחשה בשטחים עירוניים והשפיעה לרעה על אזרחים – כתוצאה מבחירתו של חמאס, ולא של ישראל.

ג. הצעדים שנקט צה"ל לצמצום הפגיעה באזרחים

בסרט הושמטו צעדים קונקרטיים שנקט צה"ל לצמצום הפגיעה באזרחים. אלה רק חלק מהם: תקיפות רבות שהוצעו בוטלו או כלל לא אושרו בשל הסיכון לאזרחים. התקיפות תוכננו בשימוש בשיטות ובאמצעים שנועדו לצמצם את הפגיעה באזרחים במידה הרבה ביותר האפשרית.

צה"ל הקצה כוח אדם ומשאבים ניכרים להגנה על האזרחים, ובכלל זה יחידה מיוחדת לצמצום הפגיעה באזרחים, שהוציאה אזהרות ועקבה אחר נוכחות אזרחים בכל רחבי עזה. בצה"ל מועסקים יועצים משפטיים עצמאיים רבים לשם הבטחת עמידה בחוק. באמצעות מתפ"ש (COGAT) תיאמה ישראל את הפעילות ההומניטרית וסייעה בהכנסת סיוע הומניטרי וסחורות אזרחיות לעזה (יותר מ-3.9 מיליון טון מטרי של מזון מאז אוקטובר 2023). פעולות אלה סותרות את הצגתו של צה"ל בסרט כאדיש לפגיעה באזרחים.

חלק II: בחינת הטענות המרכזיות בסרט

התשובות הבאות מתייחסות לטענות המרכזיות בסרט ומסבירות את ההקשר העובדתי והמשפטי הרלוונטי. רשימה זו אינה מכסה את כל הטענות הכזב והמעוותות שבסרט.

הטענה: אושר כי 500 אזרחים ייהרגו בתקיפה אחת.

צה"ל מעולם לא תכנן, לא אישר ולא ביצע בעזה תקיפה שבה היה צפוי כי ייהרגו 500 אזרחים או מספר קרוב לכך. גם איש לא טען כי תקיפה של צה"ל הובילה למספר הרוגים כזה או למספר קרוב לכך. יוצרי הסרט הבליטו את ההאשמה הזו באופן בולט, ובכלל זה בטריילר הרשמי של הסרט, אף שלא היו יכולים לאמת אותה ולא היו בידיהם ראיות המאששות אותה.

הטענה: נגד פעילים זוטרים שהופיעו ב"לבנדר" ניתן היה לתקוף בנזק צפוי של עד 20 אזרחים; נגד מפקדים בכירים – תקיפה של אזור שלם בנזק צפוי של עד 200 אזרחים.

טענה זו נשענת על שתי שגיאות לפחות: היא מתייחסת לסף מדיניות כללי, המחייב אישור בדרג גבוה יותר, כאל היתר לתקיפה, ומתייחסת למסד נתונים כאל רשימת מטרות. כללי צה"ל מעולם לא העניקו היתר אוטומטי לתקוף מטרות המסכנות מספר קבוע של אזרחים.

על פי כללי צה"ל, בכל תקיפה המפקד המחליט עליה נדרש להעריך באופן פרטני את מידתיותה בהתאם לדין ההומניטרי הבינלאומי – כלומר לקבוע אם ההרוגים והפצועים הצפויים בקרב אזרחים והנזק הצפוי למתקנים אזרחיים אינם מופרזים ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר הצפוי.

בהתאם לשיקולים צבאיים ולנסיבות משתנות, כללי צה"ל יכולים לחלק את סמכויות קבלת ההחלטות בין דרגי פיקוד שונים ולדרוש אישור בדרג גבוה יותר אם הנזק המשוער לאוכלוסייה האזרחית חורג מערכי סף מסוימים. זוהי פרקטיקה מקובלת בצבאות המערב, שנוהגים לקבוע דרגי בקרה ופיקוח נוספים מטעמים אסטרטגיים, מבצעיים וטקטיים, שאינם בהכרח בעלי אופי משפטי.

כללי צה"ל אינם פוטרים אף מפקד מהחובה לבצע הערכת מידתיות פרטנית. ככל הנראה המרואיין מבלבל בין סף הסמכות לאישור לבין אישור בפועל של תקיפה (ואכן, לפי יוצרי הסרט, הוא אנליסט מודיעין ולא איש מערך מבצעי האחראי לבחירת מטרות). סף סמכות כזה אינו מספר מותר של נפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית; הוא קובע רק מי מוסמך לאשר את התקיפה.

בפרט, מעולם לא הופעל ולא היה קיים סף סמכות לאישור תקיפה עם 200 נפגעים אזרחיים צפויים נגד מטרה צבאית. ערכי הסף לתקיפות נגד מטרות צבאיות על פי כללי צה"ל נוגעים למספרים נמוכים בהרבה. בעזה לא אושרה ולא בוצעה כל תקיפה נגד מטרה כזו, ולא הועלו טענות מהימנות שלפיהן תקיפה נגד מטרה צבאית כלשהי הובילה למספר נפגעים דומה.

"לבנדר" אינו רשימה של מטרות שאושרו לתקיפה. כפי שצה"ל הסביר בעבר בפומבי, מדובר במסד נתונים שנועד להצליב מקורות מידע מודיעיניים כדי לקבל מידע עדכני על פעילי ארגוני טרור ברצועת עזה. הכללת אדם ב"לבנדר" אינה מהווה הכרה בו כמטרה, ובוודאי שאינה מתירה תקיפה נגדו. ככל הנראה גם האפיון השגוי הזה נובע מכך שהמרואיינים אינם מכירים את תהליך בחירת המטרות כולו.

למידע נוסף על מדיניות צה"ל בבחירת מטרות ראו את תשובתו המפורטת של צה"ל לכתבת ה-New York Times שפורסמה ב-26 בינואר 2025: "שיטות בחירת המטרות של צה"ל בשבועות הראשונים של המלחמה בין חמאס לישראל".

הטענה: חישוב הנז"א (הערכת נזק אגבי) בצה"ל אינו מבחין בין בגירים לקטינים.

זו בדיוק הדרישה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי: אדם אזרחי הוא אזרח ללא קשר לגילו, ולאף חיי אזרח לא מיוחס ערך נמוך יותר. הערכות הנזק האגבי נבחנות על ידי המפקדים לפני ההחלטה אם ניתן לבצע תקיפה, ולאורך כל המלחמה נוכחותן של קטגוריות שונות של אזרחים, ובפרט ילדים, הביאה מפקדים לבטל תקיפות, לדחות אותן או לתכנן אותן מחדש.

הטענה: מספר הנפגעים בפועל בקרב האוכלוסייה האזרחית כתוצאה מהתקיפות לא נבדק בדיעבד.

כמה יחידות בצה"ל בוחנות את תוצאות התקיפות, בין היתר באמצעות מעקב אחר דיווחים על פגיעה באוכלוסייה האזרחית. המרואיינים, שלפי דברי יוצרי הסרט שירתו ביחידות מודיעין מסוימות, אינם משתייכים ככל הנראה ליחידות הללו ואין להם יכולת למסור עדות בנושא.

ככלל, חיילי צה"ל אינם נוכחים בקרבת מקומות שהותקפו מהאוויר, ויכולתו של צה"ל לבדוק דיווחים על נפגעים או לקבל מידע מלא עליהם מוגבלת. במסגרת מגבלות אלה צה"ל עוקב אחר מקורות גלויים ובמידת הצורך נעזר באמצעים אחרים. הניתוח הזה הוביל לתחקור מאות אירועים במהלך הלחימה ושימש בסיס להפקת לקחים.

בנפרד, יש לדווח על כל חשד להפרה של החוק או של הוראות צה"ל, והדיווחים הללו נבחנים. בהתאם לממצאים, עשויה להתבצע בדיקת עובדות נוספת. הפרקליט הצבאי הראשי מחליט אם יש הצדקה לפתיחה בחקירה פלילית או לנקיטת צעדים אחרים.

הטענה: בינה מלאכותית יצרה באופן עצמאי עשרות אלפי מטרות אנושיות שהותקפו.

בצה"ל, הבינה המלאכותית אינה קובעת אם מבנה או אדם יוגדרו כמטרה, וגם לא אם יש לתקוף מטרה. מטרות המבוססות על מידע מודיעיני נקבעות על ידי אנליסטים אנושיים בהתאם לנהלים קבועים ומאושרות על ידי לפחות גורם מודיעין מוסמך אחד.

לאחר מכן הן עוברות לתהליך רחב יותר של תכנון התקיפה ואישורה, בהשתתפות קצינים נוספים מתחומי התמחות שונים, שמוביל להחלטתו של המפקד המבצעי על ביצוע התקיפה, בכפוף לכללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

כלים לעיבוד נתונים משמשים באחד מתתי-השלבים של תהליך זיהוי המטרה, כדי לסייע בהצלבת מסדי נתונים מודיעיניים שנאספו והוערכו קודם לכן על ידי אנליסטים של מודיעין, ולמקד את תשומת לבם של האנליסטים במידע שעשוי להיות רלוונטי למחקר הנוכחי שלהם. כלים אלה אינם יכולים לזהות ולבחור באופן עצמאי מטרות לתקיפות של צה"ל.

לחמאס יש עשרות אלפי לוחמים והוא מסתיר את נכסיו הצבאיים בתוך הסביבה האזרחית; הסתרה זו מחייבת מאמץ מודיעיני ניכר לפני שאדם או מבנה יכולים להיקבע כמטרה תקפה לתקיפה. הכלים נועדו להפוך את המאמץ הזה למדויק יותר בהתאם למשפט ההומניטרי הבינלאומי, ולא להחליף בני אדם. הטענה בסרט עשויה לנבוע מכך שהמרואיינים אינם מכירים את שרשרת האישורים המלאה ואת תהליך בחירת המטרות הרחב יותר.

למידע נוסף בנושא זה ראו את הודעת צה"ל שפורסמה ב-18 ביוני 2024: "השימוש של צה"ל בטכנולוגיות לעיבוד נתונים בעיבוד מידע מודיעיני".

הטענה: חיילים ירו לעבר אזרחים ליד נקודות חלוקת הסיוע ההומניטרי.

הוראות צה"ל אוסרות לתקוף אזרחים במכוון. טענות על מעשים בלתי תקינים, ובכלל זה בנוגע לירי בסמוך למרכזי חלוקת הסיוע, הועברו לבדיקה.

צה"ל מתייחס ברצינות לטענות על מעשים בלתי תקינים של כוחותיו: נהליו מחייבים בחינה ראשונית של כל דיווח, תלונה או טענה אמינה שהתקבלה בדבר מעשה בלתי תקין. אם המידע מעורר חשד סביר למעשה בלתי תקין המצריך חקירה פלילית, הפרקליט הצבאי הראשי (MAG) מורה על פתיחה בחקירה פלילית, ובמקרים שבהם קיימות ראיות תומכות מוגשים כתבי אישום.

בפרט, כללי הפתיחה באש שנקבעו לכוחות הפועלים בסמוך לנקודות חלוקת הסיוע התירו לפתוח באש רק כלפי לוחמים וחשודים המהווים איום מיידי. צה"ל פעל כדי לאפשר ולהקל על פעילותן של נקודות חלוקה אלה לשם הבאת מזון לאוכלוסייה האזרחית בהתאם למשפט ההומניטרי הבינלאומי ולערכים הומניטריים. המתקנים פעלו באזור לחימה פעיל, שבו פעלו לוחמים חמושים תוך שהם מתערבבים במכוון באוכלוסייה, וחיילי צה"ל היו חשופים לסיכון.

בעקבות כמה אירועים טרגיים שבהם נהרגו אזרחים במרכזי החלוקה או בסביבתם, נערכו תחקירים מבצעיים, הופקו ויושמו לקחים והוצאו הנחיות נוספות.

צה"ל גם נקט אמצעים שונים לשיפור התנאים המבצעיים בסמוך למתקנים, ובכלל זה סימון אזורי פעילותו, הצבת מכשולים פיזיים ושלטים להגבלת הגישה לאזורי הלחימה, ופתיחת צירי גישה נוספים (פרסום של צה"ל מ-30 ביוני 2025 ובו תצלומים של שלטים, מחסומים וצירי גישה).

דיווחים על נפגעים בסמוך למתקנים אינם קובעים כשלעצמם מי נושא באחריות או כיצד נפגעו אנשים. שאלות אלה מחייבות בחינת ראיות בכל מקרה לגופו. דיווחים על אירועים חריגים הועברו לבחינת המנגנון לבירור ובחינת עובדות של המטה הכללי (FFAM).

למידע נוסף על בחינת אירועים חריגים ועל חקירתם, ראו הודעת צה"ל שפורסמה ב-24 בפברואר 2024 (ועודכנה לאחר מכן): "טיפול בחשדות להתנהגות בלתי תקינה בהקשר של המלחמה בעזה".

הטענה: מבנים הופצצו "בהתאם לאלגוריתם" באזורים שבהם נותרו רבע מהתושבים, בנימוק שקודם לכן הוזהרו לעזוב את האזור.

הבסיס לתקיפות צה"ל הוא הגדרת מטרות צבאיות. הוראות צה"ל קובעות בבירור כי אזהרה אינה מאפשרת להתעלם מנוכחותם של אזרחים בעת קבלת ההחלטה על תקיפה, ואינה מתירה תקיפה כשלעצמה. אלגוריתם מעולם לא קיבל החלטה על ביצוע תקיפה.

הערכת הנזק הצפוי לאוכלוסייה האזרחית מתחילה רק לאחר שמבנה הוגדר כמטרה צבאית; בהיעדר הגדרה כזו, לא מתוכננת תקיפה ללא קשר לשיעור האזרחים שנותרו. המידה שבה התושבים עזבו את האזור הייתה אחד הגורמים, לצד מידע מודיעיני ותצפית, בהערכת הנזק הצפוי מהתקיפה על ידי גורמי צה"ל הרלוונטיים.

במקרים שבהם היה צפוי שאזרחים ייפגעו, חלו כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי האוסרים על תקיפות בלתי מידתיות ומחייבים נקיטת אמצעי זהירות לצמצום הנזק לאוכלוסייה האזרחית.

התיאור בסרט של תקיפות על "אזורים" מטעה. היו מקרים שבהם חמאס עשה שימוש בקבוצות שלמות של מבנים או בחלקים משמעותיים מהם כמתחמי לחימה: בחלק מהמבנים היו עמדות פיקוד, באחרים אמצעי לחימה, על אחרים מוקמו עמדות תצפית או עמדות נ"ט, ובאחרים פירי מנהרות, כאשר רשת המנהרות התת-קרקעית חיברה פעמים רבות בין המבנים לבין עצמם ובינם לבין מתקנים אחרים.

כל מבנה שנתקף במקרים כאלה היה צריך להיבחן באופן פרטני ולהיות מוגדר כמטרה צבאית. גם אז, מאחר שצה"ל ידע על נוכחות אזרחים, כל תקיפה כזו נבחנה במבחן המידתיות, וצה"ל שאף לצמצם ולדייק את מרחב הפגיעה בהתאם לחוק ומעבר לדרישותיו, עד לנדרש בהכרח מבחינה מבצעית, כדי להפחית את הנזק לאוכלוסייה האזרחית.

הטענה: בצה"ל השתרשה התפיסה שאין בעזה אזרחים בלתי מעורבים.

ההבחנה בין לוחמים לאזרחים היא בעלת חשיבות יסודית עבור צה"ל, מפקדיו וההוראות המחייבות שלו במהלך הלחימה בעזה. הבחנה זו מובעת באופן חד-משמעי בכל נוהל או הוראה הנוגעים לתהליך בחירת המטרות בצה"ל.

ההוראות אוסרות על תקיפה מכוונת של אזרחים או על תקיפות שצפויות לגרום נזק בלתי מידתי לאזרחים, ומחייבות לנקוט אמצעי זהירות מעשיים כדי להפחית את הנזק המקרי לאוכלוסייה האזרחית מתקיפות של מטרות צבאיות הנמצאות בסמוך.

תוך שמירה על הבחנה זו, במהלך המלחמה נקט צה"ל אינספור פעולות מתועדות ויישם שיטות להפחתת הנזק לאוכלוסייה האזרחית, ובהן אזהרות, תכנון נאות של תקיפות וביטול תקיפות בשל נוכחות אוכלוסייה אזרחית.

טענת המרואיין בדבר קיומה של תפיסה שלפיה "אין בעזה אזרחים בלתי מעורבים" עשויה לשקף את תחושותיו או הערכותיו האישיות, אך היא אינה מייצגת בשום אופן את תפיסתם של צה"ל ומפקדיו, את ההוראות המחייבות שלו או את פעילותו להפחתת הנזק לאוכלוסייה האזרחית לאורך כל המלחמה, שתועדו ופורסמו פעמים רבות.

הטענה: המרואיין נשאל אם מדובר ברצח עם, והוא השיב בחיוב.

הטענה בדבר "רצח עם" היא מקוממת וחסרת בסיס, ומדינת ישראל דחתה אותה מכל וכל. החלטתם של הבמאים לשאול אנשים שאינם מומחים בסוגיה זו ואינם מכירים את ההגדרה המוכרת בעולם של המונח על עמדותיהם האישיות בנושא היא מניפולטיבית, מטעה ולא רלוונטית.

מיד לאחר 7 באוקטובר, לפני שישראל פתחה בתגובה צבאית משמעותית, הושקה קמפיין פוליטי בינלאומי שביקש באופן שקרי להשוות בין קורבנות המלחמה וההרס לבין "רצח עם" ולהטעות את הציבור באשר למשמעות המונח. עמדותיהם האישיות של המרואיינים, שלא היו שותפים להחלטות הפיקודיות הרלוונטיות, אינן יכולות לבסס קיומה של כוונת רצח עם. הסרט מציע לצופים להגיע למסקנה משפטית ועובדתית שהחומר המוצג בו אינו מבסס ואינו יכול לבסס.

היסוד המכונן של "רצח עם" על פי המשפט הבינלאומי הוא כוונה ספציפית להשמיד, כולה או חלקה, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית באשר היא. המרואיינים לא יכלו למסור עדות או לספק ראיות לכוונה כזו, משום שהיא מעולם לא התקיימה.

פעולות צה"ל בעזה חתרו למטרות מוגדרות שהציב הדרג המדיני, ובהן חיסול יכולות השלטון והיכולות הצבאיות של חמאס ויצירת התנאים להשבת החטופים. פגיעה באוכלוסייה הפלסטינית בעזה מעולם לא הייתה מטרתן.

צה"ל הוציא אזהרות, ביטל תקיפות, סייע בהעברת סיוע הומניטרי ונקט שורה ארוכה של צעדים נוספים למניעת נזק לאוכלוסייה האזרחית. אלה היו צעדים קונקרטיים להגנה על אותה אוכלוסייה עצמה, שיוצרי הסרט מאשימים את ישראל ואת צה"ל בניסיון להשמידה.

סיכום

הסרט מציג באופן שקרי כוח צבאי המבקש לפגוע באוכלוסייה האזרחית.

בסרט הושמטו האנשים שעומדים מאחורי תהליך בחירת המטרות: המומחים האחראים לתכנון המבצעי שנועד להפחית את הנזק לאוכלוסייה האזרחית, היועצים המשפטיים הבוחנים את התקיפות המוצעות, והמפקדים האחראים לאשר או לדחות אותן – בצבא המחויב לחוק ולערכיו שלו.

כמה מהמרואיינים מתארים במילותיהם את הנטל המוסרי הכרוך בהשתתפות בתהליך בחירת המטרות. הנטל הזה אמיתי, וצה"ל אינו מכחיש אותו: החלטות שעלולות לעלות בחיי אזרחים הן מההחלטות הקשות ביותר שעמן מתמודדים החיילים והמפקדים, וצה"ל מצפה מחייליו לחוש את הנטל הזה ולפעול בהתאם.

עם זאת, הנטל המוסרי הזה אינו ראיה לכך שההחלטות היו בלתי חוקיות או התקבלו מתוך אדישות לחיי אזרחים; הוא משקף את הרצינות שבה הן התקבלו.

התהליכים וההחלטות שהושמטו בסרט מראים מה משמעותם בפועל של מאמצי צה"ל להגן על אזרחים: הצורך במידע מודיעיני נוסף, שינוי תוכניות, ביטול תקיפות וויתור על הזדמנויות מבצעיות. ההחלטות האלה הגבילו את השימוש בכוח בשל הסיכונים שהוערכו לאזרחים. הסרט מתעלם מהן.

התוצאות הטרגיות של המלחמה אינן מצדיקות עיוות של העובדות. דיון רציני בנזק לאוכלוסייה האזרחית מחייב דיווח רציני על האופן שבו התקבלו ההחלטות בפועל. בדיוק את זה הסרט אינו מספק.

הסרט חותר ליצור רושם שצה"ל פועל באופן בלתי אנושי. למעשה, הדרך היחידה שבה יוצרי הסרט יכולים ליצור רושם כזה היא עיוות עובדות, השמטת ההקשר הבסיסי, התעלמות מפרסומים ומהסברים קודמים של צה"ל, והוספת מניפולציות רגשיות ואפקטים תסריטאיים. צה"ל פעל וממשיך לפעול באופן הומני, גם אם יוצרי הסרט עשו כל שביכולתם כדי להסתיר עובדה זו.

ראו גם את הודעת צה"ל לעיתונות באנגלית