אתרוג ב-3400 שקלים: קוראי "ערוץ 7" מתחו ביקורת על הסיפור שפורסם בערב סוכות
מגיבים טענו כי מותר להוציא על הידור מצווה עד שליש מעבר למחיר הרגיל, ואחרים ציינו כי בסכום כזה אפשר היה לממן מזון לנזקקים רבים ולעשות יותר מעשים טובים. מנגד, היו שהגנו על הגישה והפנו לסיפור התלמודי על רבן גמליאל שקנה לולב באלף זוז.
בכתבה שפורסמה באתר "ערוץ 7" בערב סוכות סיפר שלמה קוק על חנות אתרוגים בשכונת מאה שערים בירושלים, שנפתחת רק לכמה ימים בשנה. במרכז הסיפור עומד יוסף, אברך חרדי שרחוק מלהיות עשיר. הוא יושב בחנות כבר חמש שעות, מצויד בזכוכית מגדלת, מתייעץ עם המוכרים ועם קונים אחרים ומעביר שלושה אתרוגים סופיים לבדיקת מומחה.
האתרוג שנבחר בסופו של דבר מתגלה כמושלם. כשהמוכר נוקב במחיר – 3400 שקלים – יוסף אינו מתמקח. הוא מוציא מהכיס חבילת שטרות, מוסר אותה למוכר ויוצא מהחנות מאושר, "כחתן ביום חתונתו". הכותב מסיים את הסיפור בדברים על כך שהאברך יוסף ודומיו הם המימוש הקרוב ביותר למילים מתפילות החג בסוכות: "הושע נא את הדבוקים והקשורים בך".
ואולם תגובות הקוראים היו רחוקות מלהיות אחידות. "זו אינה יהדות. זו טיפשות של הקונה ונבזות של המוכר", כתב אחד המגיבים, "והכותב, שככל הנראה מקורב לסוחרי ארבעת המינים, מנסה ליצור רומנטיזציה של קדושה סביב העיוות הנורא הזה". הקורא יעקב הזכיר את הסיפור על רבי שלמה מקרלין, שאסף סכום עצום לאתרוג, אך כשראה יהודי עגלון בוכה ליד סוסו שמת – נתן לו את כל הכסף. המגיב שמעון הציע, במקום לקנות אתרוג יקר, לקיים ביתר הקפדה מצוות אחרות: לעבוד ולשרת בצבא.
כמה מגיבים הצביעו על מגבלות הלכתיות הקשורות להוצאה על קיום מצווה. לדבריהם, על קיומה המהודר יותר מותר להוציא לא יותר משליש מעבר למחיר הרגיל: אם אתרוג כשר עולה 60 שקלים, המחיר המותר הוא כ-80 שקלים, ולא 3400. משתתפים אחרים בדיון ציינו כי בסכום הזה אפשר היה לממן מזון לנזקקים רבים ובכך לעשות יותר מעשים טובים.
עם זאת, היו גם מי שהגנו על הגישה שתוארה בפרסום. הם הפנו לסיפור התלמודי על רבן גמליאל, שקנה לולב באלף זוז כדי להראות את אהבתם של היהודים למצוות. כן הוזכרה המסורת שלפיה המקובל רבי יצחק לוריא אשכנזי לא התמקח כשמדובר היה במחיר הקשור לקיום מצווה.