נאום נתניהו בעצרת האו"ם ה-81: התרגום המלא

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נשא אתמול (חמישי), 24 בספטמבר, נאום בדיון הכללי של המושב ה-81 של העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק. חלק ניכר מהנאום הוקדש למלחמה באיראן ובבעלות בריתה, לאירועי 7 באוקטובר ולמלחמה בעזה, להאשמות הבינלאומיות נגד ישראל, וכן לביקורת על קטאר, טורקיה וראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני. Newsru.co.il מפרסם את התרגום המלא של נאום נתניהו.

הנאום נפתח ביציאה הפגנתית של עשרות דיפלומטים מהאולם. בין המשלחות שעזבו את האולם היו נציגי איראן, קטאר, ערב הסעודית, פלסטין ואחרות – עזבו נציגי רוב המדינות הערביות והמוסלמיות. על שולחן משלחת איראן הושארה תמונת דיוקן של הגנרל קאסם סולימאני – מפקד כוח "קודס" של "משמרות המהפכה האסלאמית", אדריכל "ציר ההתנגדות", שחוסל בידי צבא ארה"ב בשדה התעופה של בגדד ב-3 בינואר 2020.

עם זאת, משלחת איחוד האמירויות הערביות נותרה באולם. את נאומו שמעו נציגי בחריין, סין וקולומביה. האו"ם לא פרסם רשימה רשמית מלאה של משתתפי המחאה. נתניהו פתח את נאומו במילים: "אם נותרו כאן עוד פחדנים מוסריים שטרם עזבו את האולם, אנא עשו זאת עכשיו".

התרגום המלא של נאום בנימין נתניהו בעצרת הכללית ה-81 של האו"ם בניו יורק, 24 בספטמבר 2026

"אדוני היושב ראש!

לפני שאתחיל, אמסור הודעה קצרה.

אם נותרו כאן עוד פחדנים מוסריים שטרם עזבו את האולם, אנא עשו זאת עכשיו.

תודה רבה.

גבירותיי ורבותיי!

לפני ארבע עשרה שנה עמדתי על הבמה הזאת ושרטטתי קו אדום.

התחייבתי למנוע ממשטר הדיקטטורה העקוב מדם של איראן לייצר פצצות אטום, נשק גרעיני שנועד להשמיד את ישראל, נשק גרעיני שמסוגל לאיים על העולם כולו.

וזה בדיוק מה שעשינו.

ועכשיו אומר משהו שאולי יפתיע אתכם.

להרוס את המתקנים הגרעיניים של איראן היה קשה. קשה מאוד. אבל מבחינתי זו הייתה אחת ההחלטות הפשוטות ביותר שהיה עליי לקבל אי פעם בתפקיד ראש הממשלה. כי אילולא עשינו זאת, כולנו היינו מתים.

ועכשיו, רוצים לשמוע את שיא האירוניה?

בהגנה על עצמה, ישראל מגינה בה בעת על רבות מהמדינות שנציגיהן זה עתה עזבו את האולם הזה.

יתרה מזו, אני רוצה שתדעו: רבים ממנהיגיהן אף מודים לנו בשיחות פרטיות על השמדת הפוטנציאל הגרעיני האיראני.

קשה לדמיין צביעות מדהימה מזו, אבל בדיוק בזה אנחנו חוזים.

זו אינה הפעם הראשונה שאנחנו ניצבים מול איום השמדה.

ב-5 ביוני 1967 ישראל הייתה מוקפת אויבים שנשבעו בגלוי להשמיד אותנו.

אז לא היינו ביהודה ושומרון – בלב מולדתו ההיסטורית של העם היהודי. לא היינו בעזה. לא היינו ברמת הגולן.

ואדוני א-שרע, כדאי שתדע: היהודים נמצאים ברמת הגולן מימי משה. אפשר לקרוא על כך בתנ"ך.

באותה עת, ערב מלחמת ששת הימים ב-1967, לא היינו באף אחד מהמקומות האלה. היינו ברצועת אדמה זעירה - ואנחנו נותרים גם היום ברצועת אדמה זעירה - ששטחה הוא כשליש האחוז משטחו של העולם הערבי כולו.

ולמרות זאת מאשימים אותנו בקולוניאליזם. הנה לכם קולוניאליזם.

ומי מאשים אותנו? בין היתר אנשים בבריטניה ובצרפת. למען השם, הם עצמם המציאו את המונח הזה. המושבות שלהם השתרעו על פני כדור הארץ כולו.

קולוניאליזם... נו באמת. עוד שקר.

אבל גם אז, על פיסת האדמה הזעירה הזאת - בלי הגדה המערבית, בלי עזה, בלי רמת הגולן - מדובר היה בעצם קיומה של המדינה היהודית היחידה. כי זו בדיוק מהותו של הסכסוך הזה. זה לא עניין של שטחים. זה עניין של קיום המדינה היהודית - בכל גבול שהוא.

ובדיוק אז איימו עלינו בהשמדה שלושה צבאות ערביים שהתכוננו לפלוש לישראל.

אתם יודעים מה עשו הישראלים באותה תקופה? הם חפרו קברי אחים, נערכו לאלפים ורבבות של הרוגים, נערכו לקבור את מתינו.

באותה עת הייתי תלמיד ישראלי שלמד בפילדלפיה, פנסילבניה.

חמישה ימים לפני פרוץ המלחמה טסתי בחזרה לישראל.

ראיתי מדינה שקועה בהאפלה מוחלטת.

ישראל התכוננה לספוג מכה.

חזרתי כדי לראות את אחי יונתן, יוני.

הוא היה בן 21, קצין צנחנים. כמו כל הצבא, גם היחידה שלו כבר גויסה. יצאתי לחפש אותו. אמרו לי שהצנחנים חונים בפרדסים, בחורשות התפוזים סביב רמלה.

הגעתי לשם והתחלתי לשאול חיילים: "אתם יודעים איפה יוני נתניהו?"

"לא". "לא".

ואז אחד אמר: "אה, אתה מתכוון לבחור הצעיר ההוא? כן, הוא בחורשה הסמוכה".

הלכתי לשם ופתאום, בסוף שורה ארוכה של עצים, ראיתי את אחי.

הוא היה המום לגמרי לראות אותי.

"ביבי", הוא אמר, "מה אתה עושה כאן?"

רצנו זה אל זה והתחבקנו.

ליד ספל קפה צבאי מאולתר שאלתי אותו את השאלה שלא נתנה לי מנוח, השאלה שהטרידה אז את כולם.

"נו, יוני", שאלתי, "מה יהיה?"

הוא שתק. ואז אמר דבר שלא אשכח לעולם.

"ננצח", הוא אמר. "אין לנו ברירה אחרת".

אני זוכר את המילים האלה כאילו היה זה אתמול.

ננצח. אין לנו ברירה אחרת.

וניצחנו.

תשע שנים לאחר מכן חטפו מחבלים פלסטינים מטוס נוסעים שהיה בדרכו לישראל. הם הטיסו אותו לאנטבה שבאוגנדה.

בדומה לנאצים, הפרידו המחבלים את הנוסעים היהודים - גברים, נשים, ילדים, תינוקות. הם איימו להרוג את כולם אם ישראל לא תשחרר מחבלים פלסטינים.

ואז, ב-4 ביולי 1976, יום מאתיים השנים לארצות הברית, במהלך אחד ממבצעי החילוץ הדרמטיים ביותר בעת החדשה, הוביל יוני את חייליו האמיצים אל לב אפריקה.

בדרך נס הם חילצו 103 בני ערובה יהודים והשיבו אותם הביתה, כולם עד אחד.

אחי, שפיקד על כוח הפריצה, היה החייל הישראלי היחיד שנהרג במבצע הזה.

אני רוצה להודות שוב לאוגנדה על כך שלאחרונה הוצבה אנדרטה ליוני במקום שבו נפל.

ידידיי!

דבריו של יוני נכונים היום כשם שהיו נכונים לפני יותר מחצי מאה.

אנחנו ננצח. אין לנו ברירה אחרת.

מעולם לא התבררה אמת זו בבהירות כפי שהתבררה ב-7 באוקטובר 2023 – היום האפל ביותר בתולדות ישראל.

באותו יום נורא פרצו אלפי מחבלים פלסטינים לישראל מעזה.

ואני רוצה שתדעו: באותה עת לא היה בעזה אף ישראלי אחד. לא אזרח אחד, לא חייל אחד. אף אחד!

אבל זה לא שינה דבר.

מחבלי חמאס ביצעו את הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה.

הם עברו מבית לבית וירו באזרחים ישראלים מטווח אפס. הם עשו זאת בהנאה שטנית. בשמחה סדיסטית הם שידרו בשידור חי את מעשי הרצח שלהם.

ואת מי הם רצחו? את אותם ישראלים – שכניהם – שנתנו להם עבודה, שאספו ילדים פלסטינים בגבול עזה, הסיעו אותם לבתי חולים בישראל לטיפול בסרטן ואחר כך החזירו אותם.

תוכלו לדמיין רוע מפלצתי שכזה?

המפלצות האלה מחמאס רצחו ניצולי שואה. הם שרפו תינוקות בעודם בחיים לנגד עיני הוריהם. הם ערפו את ראשיהם של הגברים שלנו. הם אנסו באכזריות את הנשים שלנו ואחר כך רצחו אותן.

בסך הכול הם רצחו באותו יום 1,200 ישראלים.

אני רוצה שתבינו מה זה אומר עבור מדינה שבה 10 מיליון תושבים. באופן יחסי זה שקול לרצח של 40 אלף אמריקאים חפים מפשע בפחות מ-24 שעות.

אלה שישה עשר אירועי 11 בספטמבר. שישה עשר פיגועים בסדר גודל של 11 בספטמבר, שהתרחש לא רחוק מכאן.

באותו יום אפל אויבינו ציפו שנתמוטט.

אבל לא התמוטטנו. במקום זאת קמנו ונלחמנו כאריות.

בשלוש השנים האחרונות חיילינו הגיבורים מנהלים יום אחר יום מלחמה בשבע חזיתות.

מכירים עוד מדינה בגודל של ניו ג'רזי שמסוגלת לנהל מלחמה בשבע חזיתות? ולנהל אותה שלוש שנים?

שבע חזיתות: חמאס, חיזבאללה, החות'ים, איראן, ארגונים חמושים בעיראק, ארגונים חמושים בסוריה, מחבלים פלסטינים ביהודה ושומרון.

כולם התאחדו נגדנו כדי למחוק אותנו מעל פני האדמה.

הם לא הצליחו.

כי במקום להתמוטט, הנחתנו מכות מוחצות על כל אחד מהם.

יחד עם ידידינו האמריקאים הגדולים מחצנו את הצבא, חיל הים, חיל האוויר והמתקנים הגרעיניים של איראן.

ישראל הנחיתה מכה קשה על חמאס. מחצנו את חיזבאללה.

זוכרים את הביפרים? ובכן, אני יכול לומר לכם: חיזבאללה בהחלט זוכר אותם.

ומה עלה בגורלו של רוב הארסנל העצום של חיזבאללה – 150 אלף טילים בליסטיים וטילים אחרים שכוונו אל אזרחינו?

הם כבר לא קיימים.

מנהיגי חיזבאללה – מתים.

רוח הלחימה שלהם – שבורה.

המחבלים הראשיים, רוצחי ההמונים הגרועים ביותר עלי אדמות, שרצחו לא רק ישראלים אלא גם אמריקאים, בריטים ואזרחי עשרות מדינות – ח'מינאי, דף, סינוואר, הנייה ונסראללה, וכן אלפי מחבלים אחרים שביקשו להשמיד אותנו – כולם כבר אינם.

המחבלים שנותרו מנסים נואשות להתארגן מחדש.

מדי יום הם מנסים להרוג את האנשים שלנו.

ובמיוחד הם מנסים להרוג את האנשים שלנו במולדתנו ההיסטורית, ביהודה. אגב, משם בדיוק מגיעה המילה "יהודי". יהודה היא ארצנו.

הם מנסים להרוג אותנו. אלפי ניסיונות בשנה. המטרה שלהם היא משפחות, משפחות שלוות, הנוסעות בכבישים. הם יורים בנשים בהיריון. הם יורים במשפחות שלמות.

כמובן, שום דבר מזה לא מוצג לא בתקשורת הבינלאומית ולא ברשתות החברתיות. כלום.

לעומת זאת הם מספרים על קומץ עבריינים צעירים, כ-150 איש, שמיידים אבנים, כורתים עצי זית, לפעמים מציתים משהו.

אני לא יכול לסבול את זה. אני לא אסבול עשיית דין עצמי. אנחנו מדינת חוק. לכן הפעלנו נגדם את שירות הביטחון הכללי (שב"כ).

אבל בדיוק לזה הם קוראים "אלימות מתנחלים".

וכמה הרוגים בשנה? אולי שניים או שלושה. בכל פרק הזמן שבו הנושא הזה נדון, אולי שניים או שלושה הרוגים.

והשוו את זה לאלפי מתקפות טרור נגד מתנחלים שלווים – אנשים הגונים ושומרי חוק.

איזה עיוות של המציאות. זו כבר אובססיה.

אני שומע איך מדברים על זה כאן. מנהיגי מדינות מדברים על כך ברצינות. ומדברים בארשת חשובה כל כך: "אנחנו לא יכולים להשלים עם אלימות מתנחלים".

אתם לא מבינים על מה אתם מדברים.

ותקשיבו. לפני יומיים... אני אומר את זה לעמיתי עמנואל מקרון.

לפני יומיים או שלושה נורה למוות אזרח צרפת נתנאל שוקרון, אב לשישה ילדים, כשהגיע יחד עם בנו בן ה-16 למעיין.

מחבל חמאס ביהודה ושומרון ניגש וירה בו מטווח אפס.

מילותיו האחרונות היו: "תברח, תברח, בן. תציל את עצמך".

זה היה לפני שלושה ימים.

לפני יומיים, ביהודה ושומרון, מחבל פלסטיני דרס את איש המילואים, קצין המילואים נריה לייטר. כעת הוא נאבק על חייו בבית חולים בירושלים.

ביקרתי אצל משפחתו ממש לפני שעליתי על המטוס והגעתי לכאן.

נריה, אב לארבעה ילדים, הוא בנו של יחיאל לייטר, השגריר המצוין שלנו בארצות הברית.

לפני שלוש שנים נהרג בנו הבכור של יחיאל, משה, אב לשישה ילדים, במהלך סריקת מבנה ממולכד בעזה.

יחיאל, אחי, כאבך אינו נמדד.

כל עם ישראל, וגם אנשים רבים מחוץ לישראל, מתפללים לחייו של נריה.

אבל למרות הכאב, למרות הסבל, אנחנו לא נכנעים.

זמן קצר לפני הפיגוע כתב נריה ברשת חברתית: "אין לנו ארץ אחרת. להגן עליה זו זכות".

לנריה ולכל גיבורי ישראל אני נשבע שבועה קדושה:

הקורבן שלכם לא יהיה לשווא.

נמשיך להגן על המדינה שלנו.

נמשיך לנצח.

כי אין לנו ברירה אחרת.

במאבק הזה בברברים לא היה לנו שותף חשוב יותר מהנשיא טראמפ.

אני מודה לו על המנהיגות האמיצה.

הוא יצא באומץ נגד הסכנה העצומה שאיימה על אמריקה, על ישראל ועל העולם כולו.

עוד לפני עשרות שנים הוא הבין: אם לא יעצרו את האייתוללות הפנאטיים, הקוראים בקול "מוות לאמריקה! מוות לישראל!", בסופו של דבר הם ינסו להגשים את הפנטזיות המטורפות שלהם.

לכן ישראל ואמריקה פעלו יחד לא רק להגנתן שלהן, אלא גם כדי להציל את הציוויליזציה.

טייסים אמריקאים אמיצים יחד עם טייסים ישראלים אמיצים ביצעו משימות קרביות משותפות בשמי איראן.

אמריקה וישראל גם פעלו יחד להשבת החטופים שנותרו שלנו.

החזרנו את כולם, עד האחרון.

אתם שואלים מדוע אנחנו מנצחים?

יוני אמר זאת בפשטות רבה: אין לנו ברירה אחרת.

לאורך כל המלחמה הארוכה הזאת המטרה שלנו לא השתנתה: לנצח!

לנצח בנחישות שאינה יודעת פשרות. לנצח באומץ שאינו נחלש.

כי זו ישראל.

עם אחד, הנלחם למען עתיד אחד.

שמאל וימין. צעירים ומבוגרים. דתיים וחילונים.

האם יש בינינו חילוקי דעות?

בוודאי. למי אין?

אבל ברגעים הקריטיים, באותם רגעים שקובעים את גורלנו, אנחנו עומדים יחד, כי מה שמאחד אותנו חזק הרבה יותר: ההיסטוריה שלנו, הערכים שלנו, האומץ שלנו.

האומץ של העם האמיץ שלנו, שעמד באלף טילים בליסטיים כבדים שאיראן המטירה על ערינו, על אזרחינו.

גבירותיי ורבותיי!

אתם יושבים כאן, באולם העצרת הכללית של האו"ם.

אתם יודעים מה היה עושה טיל בליסטי אחד בלבד במשקל טון, אילו פגע כאן?

הוא היה מחריב את כל המתחם הזה.

ושני טילים כאלה היו למעשה מחריבים את האו"ם.

אז תארו לעצמכם: אלף טילים ענקיים נופלים מהשמיים על הערים שלכם, על הבתים שלכם.

אני חולק כבוד לאומץ של עם ישראל.

אני חולק כבוד לאומץ של חיילינו האמיצים – יהודים, נוצרים, דרוזים, מוסלמים.

צה"ל – הצבא המוסרי ביותר בעולם.

שלוש שנים הם מנהלים בגבורה מלחמה בשבע חזיתות.

אבל למלחמה הזאת יש גם חזית שמינית.

זו המלחמה על האמת.

היא מתנהלת בתקשורת העולמית, ובאופן ההרסני ביותר – ברשתות החברתיות.

כמה מדינות זרות הוציאו מיליארדים לאין ספור על הפצת שקרים על ארצי.

קטאר הייתה הראשונה לעשות זאת.

עוד לפני עשרות שנים היא החלה להזרים כספי עתק לאוניברסיטאות אמריקאיות ולכלי תקשורת רעילים כמו "אל-ג'זירה".

את אותו הדבר הם עשו, דרך אגב, גם באירופה.

המטרה שלהם הייתה ברורה: לשטוף את מוחם של הצעירים, כדי שישנאו את ישראל, ישנאו את אמריקה, ישנאו את המערב.

והרי זו אותה קטאר שמארחת אצלה את תליני חמאס האחראים ל-7 באוקטובר.

וכעת המדינה שהפכה למפיצה הגדולה ביותר של שקרים אנטישמיים היא טורקיה.

ארדואן הוא רודן. והוא גם מארח אצלו את ראשי ארגון הטרור חמאס.

הוא הרג אלפי אזרחים כורדים.

הוא מכחיש את רצח העם הארמני.

הוא כולא בבתי הכלא עיתונאים ומנהיגי אופוזיציה.

לדעתי, בעניין הזה הוא מחזיק בשיא עולמי. אם כי התחרות רצינית. אבל אני חושב שהוא מספר אחת.

הוא כובש באופן בלתי חוקי את צפונה של קפריסין, מדינה החברה באיחוד האירופי, ומבצע באופן קבוע הפרות נגד יוון, החברה בנאט"ו.

עכשיו הוא רוצה להשתלט על סוריה.

ובכן, אין בכך כל הפתעה, משום שכמעט מדי יום הוא קורא להשמיד את ישראל.

הוא אומר שיהיה שליטה של ירושלים.

לא, אדוני. לא תהיה.

זו המדינה שלנו, העיר שלנו, בירתנו הנצחית.

עריצים ברחבי העולם מנסים לאיים עלינו. בקמפיין השקרים שלהם הם מנסים לערער את נחישותנו.

אבל בסופו של דבר, כמו בשדה הקרב, העם היהודי ינצח.

זה ייקח זמן.

ייקח זמן לנצח את השקר.

ייקח זמן עד שהעולם יכיר במה שברור לחלוטין:

חמאס השתמש באזרחים פלסטינים כמגן אנושי.

הוא השתמש בבתי חולים, בבתי ספר ובמסגדים כעמדות פיקוד של מחבלים.

הוא גנב חלק ניכר מהמזון שהכנסנו לעזה.

בעוד חמאס עשה כל שביכולתו כדי להשאיר את האזרחים הפלסטינים באזור הלחימה, לא אחת באיומי נשק, ישראל עשתה כל שביכולתה כדי להוציא אותם מאזור הסכנה.

שלחנו מיליוני מסרונים ובהם התרעות לאזרחים לעזוב את אזורי הלחימה.

ביצענו מיליוני שיחות טלפון.

הצנחנו מיליוני כרוזים.

אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות.

איזה משטר שמבצע רצח עם מספק מיליון מנות חיסון נגד פוליו לאוכלוסיית האויב?

איזה משטר שמבצע רצח עם דואג להעברת שני מיליון טונות של מזון לעזה?

זו טונה לכל אדם.

ההאשמה של ישראל ברצח עם היא השקר הגדול ביותר של המאה הזו.

אם אתם רוצים להבין עד כמה גדול השקר הזה, אם אתם רוצים להבין עד כמה אבסורדית ההאשמה הזו, הקשיבו לקולונל ג'ון ספנסר.

הוא עומד בראש חקר הלחימה העירונית בווסט פוינט ונחשב למומחה המוביל בעולם בתחום הלחימה בשטח בנוי.

דומני שהוא נמצא כאן איתנו היום.

קולונל ספנסר חקר לחימה עירונית בכל התקופות – מימי קדם ועד ימינו, מיוון העתיקה ועד מוסול ועזה.

וכך אומר קולונל ספנסר:

"ישראל עשתה כדי למנוע הרג של אזרחים במלחמה יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה".

נקטנו אינספור צעדים כדי להגן על האוכלוסייה האזרחית.

האם זה רצח עם?

ודאי שלא.

זה ההפך מרצח עם.

ולכל אלה שמפיצים את השקר הזה על המדינה שלי ועל חיילינו האמיצים – בין שהם יושבים באולם הזה ובין שבלשכתו של ראש העיר האנטישמי של ניו יורק – אני אומר:

בושה וחרפה לכם.

בושה וחרפה לכם על שאתם מעוותים את העובדות.

בושה וחרפה לכם על שאתם מחליפים בין הקורבן לתוקפן.

בושה וחרפה לכם על שאתם יורקים בפני האמת.

מר ממדאני!

מאז שנבחרת לראשות העיר הזו, יהודים רבים כבר לא מרגישים בטוחים בניו יורק.

הם מדברים איתי. הם מספרים לי: זו כבר לא העיר שאנחנו זוכרים. היא השתנתה כל כך מהר.

ואין בכך כל הפתעה.

שיבחתם פושעים שהורשעו בתמיכה בחמאס.

אתם רואים כידידים שלכם אנשים כמו חסן פייקר (Hasan Piker), שאמר שאמריקה הגיע לה ה-11 בספטמבר.

אמריקה הגיע לה ה-11 בספטמבר.

אלה הידידים שלכם.

אתם מזמינים לביתכם עיתונאי פלסטיני שצילם כיצד מחבלי חמאס מכים ומענים חטופים ישראלים, ואחר כך הודה שסירב לפרסם את הסרטונים האלה כדי להגן – ניחשתם נכון – על המחבלים.

אשתך עשתה "לייק" לפרסום ששיבח את הטבח ב-7 באוקטובר.

היא עשתה "לייק" גם לפרסום אחר שנאמר בו שתל אביב לא צריכה להתקיים.

סירבת לגנות ולו אחד מהדברים האלה.

שוב ושוב האשמת את ישראל בשקר בביצוע רצח עם.

מר ממדאני, ניסית למנוע ממני להגיע לכאן. ניסית להשתיק אותי.

לא תצליח להשתיק אותי.

לא תצליח להשתיק את האמת.

וזו האמת הפשוטה:

ישראל לא ביצעה רצח עם.

ישראל מנעה רצח עם.

כי בדיוק את זה היו החברים של מר ממדאני מחמאס עושים לנו אילולא עצרנו אותם.

הם היו הורגים את כולנו עד האחרון.

לשקרים שאתם ואנטישמים אחרים מפיצים על היהודים ועל המדינה היהודית יש השלכות ממשיות.

בניו יורק מאיימים על יהודים בדרכם לבית הכנסת.

יהודים נדקרים בסכינים ברחובות.

יהודים מודמנים.

הם הופכים למטרה רק משום שהם יהודים.

יהודים נרצחו בסידני, במנצ'סטר, במונטריאול, בבולדר שבמדינת קולורדו.

הותקפו עליהם בלוס אנג'לס, בלונדון, בפריז, בברלין, בוושינגטון.

האנטישמים בכל העולם רוצים להפחיד את עמנו.

יש לי עבורם חדשות.

הימים שבהם היהודים היו קורבנות חסרי הגנה שהובלו לשחיטה –

הימים האלה נגמרו!

היום יש לנו מדינה.

היום יש לנו צבא.

היום יש לנו עם שמוכן ורוצה להגן על עצמו.

לכן היום יש לי מסר אחד ליהודי העולם כולו:

הרימו את הראש.

היו גאים.

היו בטוחים בעצמכם.

אל תיתנו להפחיד אתכם.

השיבו מלחמה.

ולכל השאר, מי שרוצים להגן על האמת ועל הצדק, אני אומר: הצטרפו אלינו למאבק נגד הברברים שמאיימים על הציוויליזציה המשותפת שלנו.

אבל אני חייב לדבר אתכם בגילוי לב.

לא כולם משיבים מלחמה.

ראינו את זה.

כי בשונה מישראל, יש כאלה – ולאחרונה במיוחד במערב אירופה – שבחרו שלא לעשות זאת.

מנהיגי המדינות האלה בחרו להיכנע להמונים האנטישמיים.

הם בחרו בחולשה.

הם בחרו בפייסנות.

איננו יכולים להתחמק מהאמת העצובה הניצבת מולנו.

רבים בעולם החופשי חוששים להגן על החירות.

ואני שואל אותם: איזה עתיד תביא לכם התנהגות כזאת? איך ייראה עולמכם?

אחוות הדמוקרטיות או "האחים המוסלמים"?

כמה זמן עוד יידרש לכם כדי לראות שהג'יהאדיסטים הקנאים האלה חוסמים את נתיבי המים שלכם, את אספקת האנרגיה שלכם, את עורקי הכלכלה שלכם?

אני יכול להבטיח לכם, גבירותיי ורבותיי: אנחנו בישראל לא מחכים שאחרים יתעוררו מתרדמת המוסר שלהם.

אנחנו מתקדמים קדימה.

אנחנו יוצרים את העתיד בעצמנו.

אנחנו מבצעים פריצות דרך מדהימות ברפואה, בחקלאות, בבינה מלאכותית – "בינה עילאית".

ואנחנו מציעים את החידושים המופלאים האלה לכל האנושות.

ישראל מעולם לא הייתה חזקה יותר.

אנחנו לא פוחדים.

אבל אני אגיד לכם מי כן פוחד.

העריצים בטהרן.

הם אלה שפוחדים.

אתם יודעים ממי הם פוחדים יותר מכול?

מהעם שלהם עצמם.

מהעם האיראני האמיץ, שהקריב כל כך הרבה במשך זמן כה רב.

המשטר האיראני פוחד במיוחד כשלאזרחיו יש את זה.

זהו מכשיר תקשורת – Starlink, שמאפשר לאנשים לקבל גישה לאמת, לבחור בעצמם, ליהנות מחופש המחשבה וחופש הביטוי.

בדיוק בגלל זה המשטר האיראני מוציא מיליארדי דולרים על צנזורה של האינטרנט.

אדוני היושב ראש, אני משאיר לך את המכשיר הזה, כדי שתוכל להעביר אותו למשלחת האיראנית. כשהם יעברו בהכרח לצד השני, גם הם יוכלו לספר את הסיפור שלהם בחופשיות ברשתות החברתיות.

לאלה שמפגינים בחוץ, לצירים הצבועים שעזבו את האולם הזה, אני שואל:

איפה הייתם כשהעריצים האיראנים רצחו ופצעו עשרות אלפי אזרחים איראנים חסרי נשק?

כשהם רצחו ופצעו אלפים מאזרחיהם שלהם?

איפה הייתם?

ערכתם עצרות המוניות?

שביתות רעב?

הפגנתם מול בניין הנציגות האיראנית באו"ם?

האם לפחות יצאתם להגנת הנוצרים הנרדפים באיראן ובכל רחבי המזרח התיכון?

לא. שום דבר מזה לא עשיתם.

כי אתם מגיני זכויות אדם מזויפים.

ואם כבר דיברנו על נוצרים: אתם יודעים שמספרם מצטמצם בחדות בכל רחבי המזרח התיכון, שם הם נרדפים ומוצקים, למעט יוצא דופן אחד – בארצי, בישראל, שבה הקהילה הנוצרית גדלה, פורחת ומצליחה.

יתרה מזאת, גם לא הפגנתם כשעזבנו את בית לחם.

כשאנחנו שלטנו בה, 80-90% מהאוכלוסייה שם היו נוצרים.

העברנו אותה לרשות הפלסטינית.

והיום 80-90% שם הם מוסלמים.

את הנוצרים דחקו משם.

הפגנתם?

דיברתם על זה?

כלום.

נאדה.

וגם עכשיו לא אמרתם דבר על איראן.

לא אמרתם דבר על איראן.

אבל אני רוצה לבשר לכם בשורה טובה.

למרות השתיקה שלכם, למרות הצביעות שלכם, זה רק עניין של זמן עד שיקרה באיראן משהו בלתי יאומן.

כוחו של העם יגבר על אלה שנמצאים בשלטון.

אני רוצה שתקשיבו היטב למילים שלי.

יום אחד – ואולי היום הזה אינו רחוק כל כך – העם האיראני יהיה חופשי.

המשטר עקוב הדם שלו ייפול תחת משקל השקרים, השחיתות והאכזריות שלו עצמו.

המשטר המרושע הזה ייפול.

וכולנו נחגוג את היום הזה.

גבירותיי ורבותיי!

ההיסטוריה של עמי, העם היהודי, נמשכת יותר משלושת אלפים שנה.

היום אנחנו מדברים באותה שפה שבה דיברנו אז.

אנחנו חיים על אותה אדמה שעליה חיו אבותינו – דוד, שלמה, ישעיהו וירמיהו.

זו הארץ שלנו.

ארץ ישראל.

הנביאים שלנו, הייעוד שלנו והעם שלנו הם ייחודיים בהיסטוריה.

הערכים שלנו היוו מקור השראה לאנושות במשך אלפי שנים.

האמונה באל אחד.

קדושת החיים.

שלטון החוק.

השאיפה הנצחית שלנו לשלום.

השאיפה הנצחית שלנו לצדק.

הערכים המקודשים האלה הם שהובילו אותנו לאורך הדורות.

הערכים המקודשים האלה הם שסייעו לנו לסתור שוב ושוב את מהלך ההיסטוריה.

הסופר האמריקאי הדגול מארק טוויין ביטא זאת בצורה הטובה ביותר לפני 125 שנה.

הוא אמר זאת הרבה לפני תחייתה של המדינה היהודית המודרנית, הרבה לפני הניצחונות הגדולים של חיילי ישראל.

וכך הוא כתב:

"היהודי ניהל מאבק מופלא בעולם הזה בכל הדורות, וידיו קשורות מאחורי גבו...

המצרי, הבבלי והפרסי התרוממו, מילאו את כדור הארץ ברעש ובתפארת, ואחר כך דהו, הפכו לרוחות רפאים ונעלמו...

עמים אחרים קמו ונשאו לזמן מה את לפידם גבוה, אך הוא כבה, וכעת הם יושבים באפלה...

היהודי ראה את כולם, שרד את כולם והיום הוא נותר מי שהיה תמיד, בלי שהוא מראה סימני שקיעה, בלי חולשת הזקנה, בלי רפיון רוח ובלי דעיכת האנרגיה..."

גבירותיי ורבותיי!

לאורך הדורות, העריצויות שניסו להשמיד אותנו נחלו תבוסה שוב ושוב.

בעזרת השם, הן ימשיכו לנחול תבוסה גם בעתיד.

אם נאזור אומץ, אם נחזק את נחישותנו, נמשיך לנצח.

כפי שנאמר בתנ"ך: "נצח ישראל לא ישקר".

והסיבה פשוטה.

אין לנו ברירה אחרת.

תודה לכולם.

חג שמח לעם ישראל.

חג שמח, עם ישראל.