סקירה כלכלית: האם כדאי לגעת במה שעובד

רפורמת הפנסיה של אבי שמחון נראית כמו ויכוח על 500 שקלים נוספים בחודש, אך למעשה היא נוגעת במבנה של כל מערכת החיסכון ארוך הטווח בישראל. החלטת בית משפט כמעט בלתי מורגשת בתיק סחיטה עשויה להתברר כחשובה לא פחות: הפרקליטות קיבלה לראשונה אפשרות לחלט כספים הקשורים לפשיעה באמצעות הליך אזרחי, גם ללא הגשת כתב אישום פלילי.

את הכתבה הכין הפרשן הכלכלי של Newsru.co.il, מיכאל שפרנוב.

טיוטת רפורמת הפנסיה

בשבוע שעבר עורר יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, מהומה כשפרסם טיוטה של רפורמת פנסיה המציעה לפטור עובדים מתחת לגיל ארבעים מהפרשות פנסיוניות חובה - אותם שישה אחוזים מהשכר שנכנסים היום אוטומטית לקרן הפנסיה.

הפרשות המעסיק (עוד 12.5% - החלק הפנסיוני בתוספת חלק ה"פיצויים", כלומר פיצויי הפיטורים העתידיים), לפי רעיונו של שמחון, יישארו על כנן, וההפרשות החובה מהשכר יתחילו מגיל ארבעים.

לפי חישוביו של שמחון, צעד כזה יגדיל את ההכנסה הפנויה השוטפת של מקבלי השכר הנמוך בכ-500 שקלים נטו בחודש, בתקופה שבה הכסף נחוץ יותר מכול - תחילת הקריירה, דירה בשכירות, ילדים קטנים.

ראשית, כדאי להזכיר מה בדיוק מוצע לשנות. מערכת הפנסיה הישראלית נחשבת בעולם למופתית. בדירוגי מדד הפנסיה העולמי של Mercer CFA Institute, הבוחנים 52 מדינות לפי נאותות התשלומים, היציבות ואמינות הרגולציה, רק חמש מערכות קיבלו את הציון הגבוה ביותר, "A" - הולנד, איסלנד, דנמרק, סינגפור וישראל.

את כל המדינות הללו מאפיינות הפרשות פנסיוניות חובה והיעדר אפשרות לקבל את עיקר סכום החיסכון בתשלום אחד. במילים אחרות, המערכת זוכה לשבחים לא על נדיבותה אלא דווקא על האופי הכופה שלה ועל מידת הוודאות המרבית.

לא ארחיב כאן על טענות המתנגדים להצעה הזו, שיש לראות בה פופוליסטית כבר בשל עיתוי הפרסום (איך עוד אפשר לכנות הבטחה לכסף חודש לפני הבחירות?). אציין רק ששמחון, בלשון המעטה, מתחכם כשהוא מדבר על "רצון חופשי" של עובדים ש"יוכלו מרצונם להמשיך להפריש, בלי כפייה מצד המדינה". הכלכלה ההתנהגותית הוכיחה מזמן שרציונליות בהחלטות ארוכות טווח על חשבון הרגע הנוכחי איננה דבר שמין ה-homo sapiens הצטיין בו אי פעם, והישראלים במקרה הזה אינם יוצאי דופן.

למי שמוכן לתמוך בביטול ההפרשות הפנסיוניות הכפויות למען רווח מיידי, מתוך הסתמכות על קצבת זקנה או תוספת סוציאלית בגיל מבוגר, אני יכול רק לומר שאני לא הייתי מהמר רק על המדינה. לאחת משתיים-שלוש הממשלות הקרובות לא יתמזל המזל, והיא תיאלץ בדרך זו או אחרת להעלות את ההפרשות הסוציאליות לעובדים, להקטין את גובה הקצבאות ולהחמיר את הקריטריונים לקבלתן. נדיבותן של הממשלות ב-10-15 השנים האחרונות הביאה לכך שהמוסד לביטוח לאומי כבר משלם יותר משהוא מקבל, וקרן הרזרבה שנצברה מצטמצמת במהירות. וכפי שכבר עכשיו משרד התחבורה נאלץ להדק את הברגים בכל הקשור לתווי חניה לנכים, ומשרד החינוך – בזכאות למערכת החינוך המיוחד, כך גם "ביטוח לאומי" ייאלץ לחפש דרכים לתקן את תוצאות הפופוליזם של השנים שעברו.

עם זאת, יש כמה נקודות שלא נשמעו בשיח, ושהייתי רוצה לציין.

ראשית, שמחון אינו היחיד שרוצה לרפורמה את המערכת הקיימת. משרד האוצר מציע לגשת מצד אחר ולהקטין את תקרת ההפרשות הפטורות ממס. ההיגיון שלו פשוט – ישראלים בעלי הכנסה גבוהה יפרישו בכל מקרה, ולא בהכרח צריך להעניק להם הטבת מס נוספת

שנית, מתנגדי היוזמה של שמחון מתעלמים לחלוטין מהעובדה שגיל הפרישה יועלה בסבירות לא מבוטלת לפחות ל-70, בעקבות העלייה בתוחלת החיים. באוצר כבר דנים במנגנון שלאחר השוואת גיל הפרישה של נשים לזה של גברים יקשור את שניהם לשני שלישים מהעלייה בתוחלת החיים.

שלישית, הבטחת רמת חיים מסוימת בגיל הפרישה אפשרית לא רק באמצעות ארגון חיסכון כפוי, אלא גם באמצעות הפחתת ההוצאות על דיור, למשל. אז אולי כדאי לבחון את האפשרות לאפשר נקודת משיכה אחת של הכספים הצבורים בגיל 35 בערך, לרכישת דירה יחידה.

ולבסוף, המערכת הנוכחית, שנוצרה ברפורמת 2008, הפכה את ישראל לאחת המובילות בעולם בהיקף החיסכון ארוך הטווח. היקף הכספים בקרנות הפנסיה גדל מ-224 מיליארד שקל שלפני הרפורמה (33% מהתמ"ג באותה עת) ל-1.2 טריליון שקל (57% מהתמ"ג), ובמערכת החיסכון ארוך הטווח בכללותה – מכ-700 מיליארד שקל (100% מהתמ"ג) ל-3.5 טריליון שקל (167% מהתמ"ג).

הרפורמה, שנועדה להבטיח זקנה בכבוד לישראלים, הביאה להיווצרות הון ענק, גדול בהרבה מההון החזוי של קרן העושר הלאומי, שבה נצברים המסים מהפקת הגז. ההון הזה כבר משפיע השפעה מהותית ברמה המאקרו-כלכלית (התחזקות שער השקל), כבר מדרבן פוליטיקאים להשתמש בו ככלי לפתרון בעיות מיידיות (כמו הרעיון לחייב את קרנות הפנסיה להשקיע בסטארט-אפים ישראליים במסגרת מדיניות התמיכה בהייטק), וכבר יצר כמה "מפלצות" פיננסיות, שמסוגלות בתורן להתחיל להשפיע על מדיניות המדינה.

בסך הכול, לפני שעורכים רפורמה במערכת, כדאי להבין שלמעשה לא מדובר ב-500 שקל.

תמרון העוקף של הפרקליטות

בניגוד ליוזמת הפנסיה של אבי שמחון, הידיעה הזו עברה מתחת לרדאר, אף שפוטנציאל ההשפעה שלה על חייהם של הישראלים אינו קטן ממנה.

פרקליטות המדינה השיגה לראשונה העברה לקופת המדינה של כספים שנתפסו במסגרת תיק דמי חסות, לא באמצעות הליך פלילי אלא במסגרת הליך אזרחי.

מדובר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שאישר חילוט של 165 אלף שקל מתוך הכספים שנתפסו בחקירת משטרה בחשד לגביית כספים תמורת "חסות" מחברת האבטחה "א.ג. גלים" ומאדם בשם מכרם אבו-זקייק. המדינה דרשה בתחילה לחלט 330 אלף שקל, אך בהסכם פשרה הכירו הצדדים בקיומה של תשתית עובדתית ומשפטית מספקת לחילוט חלקי - ובית המשפט חילק את הסכום לשניים, והחזיר את המחצית השנייה לנתבעים.

הסכום כשלעצמו הוא זוטה בעולם הסחיטה. חשוב ממנו בהרבה הוא המנגנון. הפרקליטות עשתה לראשונה שימוש בתיקון 146 לחוק העונשין, המאפשר לפרקליט המחוז לפנות לבית המשפט בבקשה לחילוט אזרחי של רכוש הקשור לסחיטה, גם במקרים שבהם רשויות אכיפת החוק לא הצליחו להביא את החקירה לא רק להכרעת דין מרשיעה, אלא אפילו להגשת כתב אישום פלילי.

כדי לפנות לבית משפט אזרחי בתיק חילוט של כספים הקשורים לדמי חסות, די בכך שהפרקליט יסבור כי חומרי החקירה מספיקים לרף ההוכחה האזרחי - "מאזן ההסתברויות" במקום ההוכחה "מעבר לכל ספק סביר" הנדרשת בהליך הפלילי.

סוגיית דמי החסות היא נקודה כואבת בכלכלה הישראלית. בשנתיים האחרונות המחוקקים ורשויות אכיפת החוק ממשיכים להרחיב את ארגז הכלים למאבק בתופעה. לאחר שיתוף הפעולה של המשטרה עם רשות המסים ועם הרשות למאבק במימון טרור, החמרת גזרי הדין מצד מערכת המשפט, הרחקת קבלנים החשודים בקשרים עם ארגוני פשיעה ממכרזים ממשלתיים וביטוח ממשלתי לבעלי עסקים שנפגעו מסחטנים, קיבלה פרקליטות המדינה כלי חדש שמפחית את תלותה בקיומם של עדים - הנקודה הפגיעה ביותר בתיקי דמי חסות. כדי לזכות בהליך אזרחי, די לפרקליטות להוכיח כי מקור הכספים בדמי חסות בהסתברות של 51%, ולא "מעבר לכל ספק סביר".