שני סרטים איראניים בוונציה: החיים בין דיכוי למלחמה

בפסטיבל הקולנוע ה-83 של ונציה הוצגו שני סרטים איראניים העוסקים בחיי אנשים בתנאים של לחץ פנימי ומלחמה – "מעט אור" של עלי אסגרי ו"הבית הנופל" של מוחסן גראי. שני הסרטים צולמו באיראן בהיחבא והיו לעדות מסוימת על מצב החברה ממש לפני פרוץ המלחמה הנוכחית – כך כתב Variety.

כתבות מצולמות

כוכבים על השטיח האדום בפסטיבל הקולנוע ה-83 של ונציה

פתיחת פסטיבל הקולנוע ה-83 של ונציה

"מעט אור" משתתף בתחרות הראשית של פסטיבל ונציה. גיבור הסרט הוא רופא איראני, שלאחר מעצרו וסגירת המרפאה שלו מאבד את האמון בעתיד ומחליט לשים קץ לחייו. את יומו האחרון הוא מעביר בביקורים אצל אחיו, אחיותיו ואמו, אך דאגתם של הקרובים מובילה אותו בהדרגה לשקול מחדש את החלטתו. הבמאי עלי אסגרי כותב כי הסרט נולד מתוך החיים במדינה שבה "קשיים כלכליים, אי-ודאות פוליטית והצל התמידי של המלחמה" הפכו לחלק משגרת היום-יום.

הסרט השני, "הבית הנופל" של מוחסן גראי, הוצג בתוכנית "אופקים". גיבוריו הם משפחה דלת אמצעים בפאתי טהראן, שביתה עתיד להיהרס במסגרת פרויקט התחדשות. אבי המשפחה, סוהר שהושעה מתפקידו, מנסה למנוע מבתו הבכורה לעזוב את איראן ולהיות דוגמנית. סיפור הסכסוך המשפחתי הופך למטפורה של חברה שבה הדאגה גולשת לשליטה, והבית – למרחב של חוסר חופש. גראי עצמו מכנה את הסרט אזהרה מפני "קריסת החברה" לאחר עשורים של דיכוי ומלחמה.

המפיק של שני הסרטים, מילאד ח'וסרווי, סיפר ל-Variety כי את ההיתר לצילומי "הבית הנופל" הצליחו לקבל לאחר שהציגו לרשויות גרסה מתוקנת של התסריט. לאחר כ-70 ימי צילום הספיקו להוציא את החומרים מאיראן זמן קצר לפני תחילת המלחמה, והפוסט-פרודקשן נעשה בגרמניה. העבודה על "מעט אור" התגלתה כמורכבת עוד יותר: לאחר המתקפות האמריקאיות הראשונות על איראן נאלצו להעביר חלק מהצילומים מטהראן לאיסטנבול.

המפיקה אודסה ריי, שזכתה ב"אוסקר" על הסרט התיעודי "נבלני", סבורה כי את שני הסרטים מחברת תחושת מלכוד. לדבריה, האיראנים נמצאים לחוצים בין מערכת דכאנית בתוך המדינה ובין מלחמה חיצונית: "המשטר הוא חלק מהבעיה, ואחר כך גם הפתרון שהמערב מציע הופך לחלק מהבעיה". ריי כינתה את הסרטים הללו ההתפרצות העוצמתית האחרונה של יצירתיות בקולנוע האיראני, לפני שהמלחמה והגברת הלחץ בתוך המדינה צמצמו בחדות את האפשרויות של קולנוענים עצמאיים.

אסגרי, גראי וח'וסרווי מתגוררים כיום מחוץ לאיראן. המפיקים חוששים כי בשל הגבלות הוויזה האמריקאיות הבמאים לא יוכלו להגיע לארצות הברית כדי לקדם את הסרטים, אך מקווים להפצה בינלאומית. לדברי ח'וסרווי, המשימה שלו כרגע היא לשמר את הקשר בין הקולנוע האיראני, פסטיבלים בחו"ל ומימון בינלאומי, שכן בתוך המדינה האפשרויות להפקת סרטים כאלה מצטמצמות במהירות.