נתניהו נגד וינטר, איזנקוט נגד ליברמן ובנט: סיכום השבוע

את הפרסום הכין הפרשן המדיני של Newsru.co.il גבי וולפסון

נשיא ישראל לשעבר שמעון פרס אהב לחזור ולומר שלימוד ההיסטוריה מיותר לחלוטין. "במקום לשנן את העבר, הביטו אל העתיד", אמר פרס. השבוע הראשון של השנה העברית החדשה, שהוא גם השבוע הראשון של מערכת הבחירות לאחר הגשת הרשימות לבחירות, מותיר רושם שבמטה הבחירות של "הליכוד" אימצו את מצוותו זו של שמעון פרס. לכל הפחות, שם החליטו נחרצות לא להפיק לקחים מטעויות העבר, אלא, מתוך מבט אמיץ אל העתיד, לחזור עליהן.

גם גדי איזנקוט מדגים שאין חדש תחת השמש. לכל הפחות, אין דרך שתאפשר, במונחים המוכרים לרמטכ"ל לשעבר, לשרת אך בקושי בדרגות טוראי וסמל ולהפוך לרב-אלוף. המחיר על הטעויות עלול להיות תבוסה בבחירות, וזה מדאיג מאוד את עמיתיו המנוסים יותר של איזנקוט באופוזיציה.

יועז הנדל ועופר וינטר – כל אחד בדרכו – חווים חמש דקות של תהילה. כל אחד מהם מבין שתוצאות הבחירות תלויות בו, וכל אחד מנסה לחשב את הצעדים שיאפשרו להפיק את המרב מהמצב המתהווה.

השערורייה סביב הסרט NAZA הותירה את הפוליטיקאים במסגרת הקונצנזוס. יוצאת הדופן הייתה גבי לסקי, המחזיקה במקום השישי ברשימת "הדמוקרטים". לא ברור שיציאתה מן השורה פגעה במפלגה בעיני הבוחרים, אך במטה הקמפיין דרשו מלסקי למחוק את הפוסט.

סקרי יום שישי: ל"ליכוד" – בין 18 ל-27 מנדטים, אף אחד מהגושים אינו מקבל רוב

עד הבחירות נותרו 40 יום, וימים אלה יהיו עמוסים בטקסים שונים: לפחות שני טקסים לציון שלוש שנים ל-7 באוקטובר, וכן טקסים לציון 31 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, שאמורים להתקיים ב-22 באוקטובר, חמישה ימים לפני הבחירות. בשבוע שעבר הותיר בג"ץ בעינו את האיסור שהטילה היועצת המשפטית לממשלה על קיום אירוע ממלכתי לזכרו של הרב עובדיה יוסף. הסיבה? הסמיכות המיידית של הטקס לבחירות והסכנה שאירוע שהמדינה מארגנת ומממנת יהפוך לאירוע פוליטי-בחירות. במה נבדל הטקס הזה מהטקס הממלכתי לזכרו של יצחק רבין, שהפך פוליטי מכבר? רק גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית יודעים.

נתניהו נגד וינטר: רפלקס או זהירות מונעת?

ראש הממשלה בנימין נתניהו ומקורביו קיימו יותר מדיון אחד בניסיון לגבש מדיניות כלפי המפלגה החדשה "עמך ישראל" בראשות עופר וינטר.

לאחר סגירת הרשימות לבחירות, המשימה המורכבת ביותר העומדת בפני ראשי הגושים היא כיצד לשמר או לכבוש את מעמד המפלגה הגדולה ביותר, מבלי להשמיד את מפלגות הלוויין הקטנות שאיתן ככל הנראה ייאלצו אחר כך להרכיב קואליציה.

נתניהו ידוע בנטייתו לקניבליזם פוליטי, שלא תמיד נושא פרי. ב-2019 "הליכוד" סייע באופן פעיל לכך ש"הימין החדש" בראשות בנט ושקד לא יעבור את אחוז החסימה. המאמצים נשאו פרי, מפלגתו של בנט לא נכנסה לכנסת, ולנתניהו חסרו המנדטים שהיו דרושים להרכבת ממשלה.

לנתניהו אין חשבונות אישיים עם וינטר, כפי שהיו עם בנט, אך יש לפחות שלוש סיבות, רציונליות יותר או פחות, הדוחקות בנתניהו לצעד מסוכן במיוחד – לנסות לנטרל את וינטר. הראשונה – החשש שהסקרים משקפים תמונה שגויה, ושווינטר לא ייכנס לכנסת ויאבד מספר מסוים של קולות מצביעי הימין. השנייה – השכנוע שלא מעט ממצביעי "הליכוד" מצביעים לווינטר, ובכך ישללו מ"הליכוד" את מעמד המפלגה הגדולה ביותר. השלישית – החשש שגם אם וינטר יעבור את אחוז החסימה, הוא ילך בדרכו של נפתלי בנט וייתן את הקולות למפלגות האופוזיציה הנוכחית. לצד זאת יש היבט פסיכולוגי: נתניהו מנסה באופן אוטומטי להסיר מדרכו כל מי שהוא תופס כיריבו.

אך הפעם הדילמה מורכבת במיוחד. כישלונו של וינטר, ככל הנראה, מבטיח לגוש של אייזנקוט אם לא 61 מנדטים, אז מספר קרוב מאוד לכך. סקרים פנימיים של "הליכוד" מראים שלווינטר יש גרעין קשה של תומכים שיצביעו לו גם אם ישוכנעו שהוא אינו עובר לכנסת. כך, מערכה אנטי-וינטרית נוקשה תניב תוצאה אחת בלבד – הקולות לא יחזרו ל"הליכוד", וינטר לא ירד מהמסלול, ובמקרה של כישלון כשלושה מנדטים של מצביעים יילכו לפח.

בניסיון למזער את האיום, בליכוד מכינים הצעה שלפי מה שסבורים שם וינטר לא יוכל לסרב לה: הפסקת ההתקפות על "עמך ישראל" בתמורה להסכמה לחתום על הסכם עודפי קולות עם "עוצמה יהודית". "לפחות גוש הימין יקבל בוודאות מנדט אחד נוסף לכל הפחות", אומרים בליכוד.

בשלב זה נתניהו ממשיך בהתקפותיו על וינטר. "אסור להצביע למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, ואם יעברו – סביר להניח שייתנו את הקולות לליברמן", אמר נתניהו באירוע של הליכוד ב-17 בספטמבר בערב. וינטר לא נשאר חייב: "החלק הראשון אינו נכון, והחלק השני לא יקרה", ציטט את האמירה הידועה של בנימין נתניהו עצמו.

מפלגת "מילואימניקים" בראשות יואז הנדל נמצאת גם היא על גבול אחוז החסימה. ד"ר עינת וילף, שהצטרפה לרשימה, אמרה לי בשידור כאן רק"ע שהם ימליצו לתפקיד ראש הממשלה על מי שיקבל את מרב הקולות הציוניים. בתרגום לעברית פשוטה, בשלב זה הכוונה היא – בעד גדי אייזנקוט. ייתכן שזו הבשורה המשמחת היחידה שאייזנקוט קיבל בשבוע החולף.

האופוזיציה: גוש או עימות?

אחד האירועים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם, בשבוע החולף היה הפגישה שהתקיימה ב-16 בספטמבר בין ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. ההצהרות הכלליות על הצעדים "הנחוצים לניצחון המשותף", שפרסמו נציגי שתי המפלגות, אין להן שום משמעות. עצם קיום הפגישה, ובעיקר העובדה שלא נעשה אף ניסיון קטן להסתיר אותה, הוא איתות חד-משמעי וברור לגדי אייזנקוט. לא במקרה הוא הגיב בחריפות רבה והאשים את שותפיו לגוש בכך שהם פוגעים במאמצים להשגת הניצחון.

מיום ליום נעשית מוטלת בספק יותר ההצדקה שבשימוש במילה "גוש" ביחס למפלגות המאתגרות את השלטון הנוכחי. ליברמן ובנט מצד אחד, אייזנקוט וגולן מצד שני, ויש מי שמדברים כבר לא בבדיחות הדעת אלא ברצינות על ממשלת אחדות לאומית של ליברמן-אייזנקוט. המספרים בשלב זה אינם מסתדרים ל-61 הנכספים, אבל מי יכול לאסור לחלום?

בחלק הימני של האופוזיציה סומכים יותר מכל על פילוג בליכוד, על הצטרפות חלק מהמפלגה לממשלה בראשות ליברמן, על הדחת נתניהו מההנהגה ועל תרחישים ורודים אחרים, מנקודת מבטה של האופוזיציה. אי אפשר להעריך את הסיכוי להתפתחות כזאת, אבל לא כדאי לבנות על כך את ההימור המרכזי. נתניהו כבר הפסיד בבחירות – ב-2006 וב-2021, וגם תוצאות התיקו ב-2019 היו כמעט תבוסה. הליכוד נשאר נאמן למנהיגו. באוקטובר 2019 אחד מחברי הכנסת (כבר לשעבר) של ישראל ביתנו תיאר לי בצבעים עזים את מנגנון הפילוג בליכוד, שאמור להתרחש "עוד רגע". מאז עברו שבע שנים – וה"עוד רגע" לא קרה.

על רקע זה, דבריו של מספר שתיים ברשימת "ישר" יורם כהן על האפשרות להקים ממשלת אחדות לאומית עם נתניהו, על אף היותם בלתי נתפסים, נשמעים ריאליים יותר מפילוג בליכוד. אייזנקוט לא הכחיש את דברי מספר שתיים שלו, וגם חבר הכנסת מהליכוד משה סעדה לא עשה זאת בשידור כאן רק"ע. מתקבל הרושם שממשלה כזאת היא המבנה היחיד שיכול לעצור את הדרך לבחירות חוזרות. הבעיה היא רק שגם אם יש רצון בליכוד ובמפלגת "ישר", הקמת ממשלה כזאת מורכבת מאוד. בשלב זה שתי המפלגות האלה מקבלות בסקרים מעט יותר מ-40 מנדטים. בנט כבר הודיע שלא ייכנס לקואליציה עם נתניהו, ליברמן אינו מתעייף מלחזור על כך, ועל מפלגת "הדמוקרטים" אין מה לדבר. אין להניח שאייזנקוט יסכים להיות הנציג היחיד של הגוש שלו בממשלה כזאת.

בקצה האחר של האופוזיציה נמשך הדיון בשאלה אם מותר להיכנס לברית עם מפלגת רע"ם. על רקע הסערה שפרצה לאחר פגישת אייזנקוט עם ראשי היישובים הבדואיים, פגישה שבמהלכה אמר או לא אמר שהוא מוכן לצרף את רע"ם לקואליציה, ראש "ישר" הותקף ונאלץ להכריז שוב כי בקואליציה שלו רע"ם לא תהיה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק ("ביחד") אמר בראיון לכאן רק"ע שלא רק שלא תהיה קואליציה עם רע"ם, אלא שגם לא תהיה קואליציה הנשענת על המפלגות הערביות.

כמה שיום הבחירות מתקרב, כך מתברר יותר שכדי להקים ממשלה כלשהי דרוש שאחד הפוליטיקאים יחזור מההתחייבויות שלקח על עצמו ומהשבועות שנשא. אם כולם יישארו נאמנים ל"לא אשב עם זה", "לא אלחץ את ידו של ההוא" – במרץ 2027 מצפות לנו הבחירות לכנסת ה-27.

NAZA: דיבידנדים פוליטיים או נזק נלווה?

שערורייה בסדר גודל כזה, כמו זו שהתפרצה סביב הסרט NAZA, מתלקחת לא לעתים קרובות, בייחוד בתקופת מערכת בחירות. בעוד שבצד הימני של המפה התגובות היו חריפות וצפויות, ובהן קריאתו הפופוליסטית של שר התרבות והספורט מיקי זוהר לשלול את אזרחותם של יוצרי הסרט, הרי שבצד המרכז-שמאלי שבו ועמדו בפני דילמה – למתוח ביקורת על הסרט או על בנימין נתניהו.

המועמדת לכנסת מטעם מפלגת "הדמוקרטים" גבי לסקי הרחיקה לכת מכולם ודרשה להפסיק את "ההתקפות האלימות נגד יוצרי הסרט, שמעלים לסדר היום שאלות אתיות חשובות". כעבור כמה שעות מחקה לסקי את הפוסט, ככל הנראה בלחץ הנהלת הקמפיין של "הדמוקרטים".

זו אינה הפעם הראשונה שב"דמוקרטים" מזכירים למועמדים שהתבטאויותיהם צריכות להישאר במסגרת שמכתיבה מערכת הבחירות. בפעם הקודמת דובר במשה רדמן, שהביע ספק בשאלה אם נכון וראוי לכנות את הפיגוע ליד הכפר טל בשומרון פיגוע. אז התקיימה ישיבת סיעה דחופה, שבמהלכה נדרשו המועמדים לשמור על "משמעת קמפיין".

תוצאות הסקרים שפורסמו השבוע מעידות על תזוזה ימינה – גם בתוך הגושים. ייתכן שאחת הסיבות לכך היא השערורייה סביב הסרט האנטי-ישראלי שעשו ישראלים.