המועצה הלאומית לכלכלה: לבטל את הפרשות החובה לפנסיה של עובדים עד גיל 40

המועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה בישראל מציעה לשנות באופן רדיקלי את מערכת ביטוח הפנסיה החובה: עובדים מתחת לגיל 40 יוכלו שלא להפריש את חלקם מהשכר לקרן הפנסיה. לפי חישובי מחברי היוזמה, הדבר יגדיל את הכנסתו של עובד צעיר בכ-500 שקל בחודש בממוצע, אך בהמשך יקטין את הפנסיה החודשית שלו בכ-1,800-2,100 שקל.

ההצעה מופיעה בנייר עמדה שהכינו ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון ועובד המועצה אברהם זופניק. היא מתבססת על מחקר של זופניק, פרופ' רמי יוסף וד"ר שנאב מלול, שאמור להתפרסם בכתב העת "ביטוח סוציאלי".

בשלב זה מדובר בהמלצה של המועצה הלאומית לכלכלה ולא ברפורמה מאושרת. ב"כלכליסט" ציינו כי ממילא לא ניתן ליישם אותה בזמן שנותר לכהונתה של הממשלה הנוכחית.

כיום הפרשות הפנסיה החובה של עובד שכיר מסתכמות ב-18.5% לפחות מהשכר המבוטח: 6% מנוכים משכרו של העובד עצמו, 6.5% מפריש המעסיק ועוד 6% מפנה המעסיק על חשבון פיצויי פיטורים. שיעורי מינימום אלה בתוקף מאז 2017.

שמחון וזופניק מציעים לבטל, עד שהעובד יגיע לגיל 40, דווקא את 6% החובה המנוכים כיום משכרו. הפרשות המעסיק – 6.5% לפנסיה ו-6% לפיצויי פיטורים – יישמרו. כך החשבון הפנסיוני ימשיך להתמלא והעובד ישמור על הכיסוי הביטוחי. אם ירצה בכך, הוא יוכל להמשיך ולהפריש לקרן מרצונו את 6% שלו, אך ברירת המחדל תהיה היעדר הפרשה כזו. אחרי גיל 40 יתחדשו הפרשות החובה של העובד.

המחברים מסבירים את ההצעה בכך שדווקא בגילים שעד 40 משפחות רבות נושאות בהוצאות המרביות: רוכשות דירה, מחזירות משכנתה ומגדלות ילדים, בעוד שההשתכרות טרם הגיעה לרמתה המרבית. לפי חישוביהם, במערכת הנוכחית היחס הממוצע בין ההכנסה לאחר היציאה לפנסיה ובין ההכנסה שקדמה לה עומד על 109% במונחי נטו. בשלוש קבוצות ההכנסה הנמוכות הנתון גבוה עוד יותר – בין 116% ל-177%. על בסיס זה סבורים המחברים שחלק מהעובדים נאלצים לחסוך יותר מדי לעת זקנה דווקא בתקופת החיים שבה הכסף דרוש להם במיוחד.

לפי המודל של המועצה הלאומית לכלכלה, ההכנסה הפנויה הממוצעת עד גיל 40 תגדל בכ-500 שקל בחודש. במשפחה שבה שני בני הזוג עובדים ייתכן שמדובר בכ-1,000 שקל. במקביל, תשלום הפנסיה הממוצע המחושב יחד עם קצבת הזקנה יירד מכ-16.6 אלף שקל לכ-14.8 אלף שקל נטו בחודש. במונחי ברוטו, ב"כלכליסט" ציינו ירידה מכ-17 אלף שקל לכ-14.9 אלף שקל.

מבקרי היוזמה מציינים כי דווקא ההפקדות שיוחמצו בגיל צעיר עלולות להיות היקרות ביותר לפנסיה העתידית: לכסף שמושקע בגילי 20-30 יש כמה עשורים לצבור תשואה על ההשקעה. עוד, כפי שמציין "גלובס", המודל של המועצה הלאומית לכלכלה מניח יציאה לפנסיה בגיל 70, בעוד גיל הפרישה הקבוע בחוק עומד על 67 לגברים ועולה בהדרגה ל-65 לנשים. יציאה מוקדמת יותר לפנסיה משמעה תקופת צבירה קצרה יותר ותקופת קבלת תשלומים ארוכה יותר.

סיכון נפרד קשור לכך שההצעה הופכת את הוויתור על ההפקדות לברירת המחדל. כפי שמציין "כלכליסט", הניסיון מתחום הכלכלה ההתנהגותית מלמד שרוב האנשים אינם משנים את ההגדרות שמוצעות להם, ולכן רק חלק מהעובדים ימשיכו להפריש מרצונם את 6% שלהם. העיתון מפנה תשומת לב לעובדים צעירים, שמחליפים מקומות עבודה לעיתים קרובות ומושכים את כספי הפיצויים שנצברו: במקרה כזה, עד גיל 40 עשויה להישאר בקרן הפנסיה למעשה רק הפקדת המעסיק בשיעור 6.5%.

ההסתדרות התנגדה להצעה. בארגון העובדים סבורים כי הגדלה קצרת טווח של השכר "נטו" עלולה להוביל להרעה משמעותית במצבם הכלכלי של הפנסיונרים העתידיים, ומזכירים כי דווקא שנות הצבירה המוקדמות חשובות במיוחד בשל תקופת צבירת התשואה הארוכה. ההסתדרות גם דורשת לדון בכל שינוי בביטוח הפנסיוני החובה עם ארגוני העובדים ועם הצדדים שחתמו על הסכמי הפנסיה.

הבעיה שעליה מצביעה המועצה הלאומית לכלכלה אינה חדשה. מחקרים של בנק ישראל הראו בעבר כי אצל חלק מהעובדים בעלי ההכנסות הנמוכות החיסכון הפנסיוני החובה אכן עלול לצמצם יתר על המידה את ההכנסה הפנויה בשנות גידול הילדים ותשלומי המשכנתה, בעוד שלאחר היציאה לפנסיה הכנסתם מתבררת כגבוהה יחסית. המחלוקת נסבה בראש ובראשונה על השאלה אם יש לפתור את הבעיה באופן ממוקד עבור עובדים מעוטי יכולת, או לבטל את ההפקדה החובה לכל העובדים מתחת לגיל 40.