500 השקלים שלכם כבר נמצאו. נותר להבין כמה הם שווים
ההצעה שהוצגה לפני שבועיים תאפשר לצעירים לקבל כמה מאות שקלים נוספים בשכר החודשי - אך מדובר בכספם שלהם, שיפסיק להיות מופנה לבניית ההון העתידי. "בתכנון פנסיוני הזמן הוא נכס בדיוק כמו כסף. רק שאי אפשר לקנות אותו מאוחר יותר", כותב אלדר פורטנוב, בעלים של סוכנות הביטוח BestSeller
אלדר פורטנוב, בעלים של סוכנות הביטוח BestSeller
מתפרסם בחסות מידע
לפני שבועיים הציעה המועצה הלאומית לכלכלה לשנות את אחד מעקרונות היסוד של הפנסיה החובה בישראל: לאפשר לעובד עד גיל 40 שלא להפריש את 6% משכרו לקרן הפנסיה. אדגיש שבשלב זה מדובר בהצעה בלבד, לא ברפורמה. וכבר נכתב על כך לא מעט, ולכן לא אחזור ואפרט מי ישלם כמה וכמה שקלים נוספים יופיעו בשכר.
אני רוצה להביט ברעיון הזה בעיניים של מי שעוסק שנים רבות בתכנון פנסיוני. והדבר הראשון שאני רואה: מציעים לנו לדון לא ברפורמה פנסיונית אלא ב-500 שקלים נוספים בחודש. אלה שני דברים שונים מאוד.
כשאומרים לאדם: "יהיו לך 500 שקלים נטו יותר", הוא תופס את זה כתוספת להכנסה. אבל אין כאן שום תוספת. אלה הכספים שלכם עצמכם, שכיום יפסיקו להיות מופנים לבניית ההון העתידי שלכם.
כלומר, השאלה נשמעת אחרת: האם אתם מוכנים להגדיל את ההכנסה של היום על חשבון הקטנת הכסף שיעמוד לרשותכם בעוד כמה עשורים? וכאן מתחילה מתמטיקה אחרת לגמרי.
הכסף היקר ביותר בקרן הפנסיה הוא הכסף הראשון.
לא פעם שומעים: טוב, אתחיל לחסוך ברצינות אחרי גיל ארבעים. הבעיה היא שאלף שקלים שהושקעו בגיל 30 ואלף שקלים שהושקעו בגיל 45 הם שני סכומים שונים לחלוטין.
לפני הראשון עומדים כמה עשורים של תשואה על ההשקעה. יתרה מזו, התשואה נצברת לא רק על הסכום ההתחלתי אלא גם על הרווח שכבר הושג. בדיוק בשל כך לחיסכון המוקדם יש השפעה גדולה באופן לא פרופורציונלי על הפנסיה הסופית.
בתכנון פנסיוני הזמן הוא נכס בדיוק כמו כסף. רק שאי אפשר לקנות אותו מאוחר יותר.
מסוכנת עוד יותר היא המילה "מרצון".
לפי המודל המוצע, אדם יוכל להמשיך להפריש את 6% שלו בעצמו. על הנייר זה נשמע מצוין. וכעת נזכיר את החיים האמיתיים. אדם בן 32. משכנתא, ילדים, גן, הלוואה, חופשה, רכב שהתקלקל. לפניו בחירה: לקבל היום כמה מאות שקלים נוספים, או לוותר עליהם מרצון לטובת כסף שישתמש בו בעוד 35 שנה. מה אתם חושבים, איזו החלטה תתקבל לעתים קרובות יותר?
בדיוק לכן במערכות פיננסיות כל כך חשובה ברירת המחדל. עצם העובדה שמשאירים לאדם את הזכות להמשיך לחסוך עדיין אינה אומרת כלל שהוא ישתמש בזכות הזאת.
יש בעיה נוספת בכל חישוב מהסוג הזה. הוא נבנה על מודל. ואצל הלקוחות שלי החיים מעשיים לגמרי. יש אצלם פיטורים. חופשות לידה. כמה שנים של שכר נמוך. מעבר משכירות לעצמאי ובחזרה. תקופות ללא הפרשות פנסיוניות. משיכת כספי פיצויים. גירושים. מחלות. עלייה לארץ בגיל 40 או 50, כשאין מאחוריהם שום ותק פנסיוני ישראלי ארוך. דווקא פרטים כאלה, בסופו של דבר, קובעים את גובה הפנסיה הרבה יותר מממוצע יפה.
מעיד על כך גם שהמודל הנדון מתבסס על הנחות של ותק תעסוקתי ממושך למדי, ובדיון הציבורי כבר עלו שאלות, בין היתר, גם לגבי גיל הפרישה שהונח בו.
יש בעיה – אבל הפתרון והבעיה אינם היינו הך.
ליוזמי ההצעה יש טיעון רציונלי. משפחה צעירה אכן עשויה לחוות מחסור חריף בכסף בדיוק בתקופה שבה מגיעים בבת אחת הילדים, הדירה והמשכנתא. זו שאלה רצינית. אבל מבחינת תכנון פנסיוני צריך להפריד בין שני דברים: מחסור בהכנסה פנויה היום, ומספיקות ההון הפנסיוני מחר. לכן הייתי עוקב בתשומת לב לא אחרי המספר 500. הוא דווקא הפשוט ביותר. מה שמעניין אותי הרבה יותר הוא דבר אחר: מה יקרה לאדם בגיל 67, אם בגיל 28 הוא הפסיק להפריש את 6% שלו, בגיל 35 משך פיצויים, בגיל 42 לא עבד כמה חודשים, ובגיל 50 גילה שכדי להשלים את עשרים השנים שהוחמצו הוא צריך עכשיו סכומים אחרים לגמרי.
תכנון פנסיוני בכלל רק לעיתים רחוקות מעניש את האדם מיד. בכך טמונה המלכודת המרכזית שלו. הטעות נעשית היום. החשבון מגיע בעוד עשרים או שלושים שנה.
רוצים להבין איזה הון פנסיוני מחכה לכם אישית והאם אתם עדיין יכולים להגדיל אותו משמעותית – פנו אלינו למספר *9598.
ואצלנו בערוץ יש עוד מידע עדכני בנושא.
היכנסו והירשמו
target="_blank">youtube.com/@eldarportnov-bestseller