הסופר ולדימיר מושצ'נקו הלך לעולמו

ב-30 באוגוסט, בגיל 94, הלך לעולמו הסופר, המשורר והמתרגם ולדימיר מושצ'נקו. על כך הודיעה בתו לודמילה מושצ'נקו.

ולדימיר מושצ'נקו נולד ב-16 במרץ 1932 בארטיומובסק שבמחוז דונייצק (הרפובליקה הסובייטית האוקראינית, ברית המועצות) למשפחת עובד רכבת. את ילדותו העביר בדונבאס, ובתקופת המלחמה שהה בפינוי בג'זקזגן (קזחסטן). הוא למד בפקולטה לעיתונאות באוניברסיטת חרקוב, וב-1963 סיים את המכון לספרות, שם השתתף בסדנה של המשורר ולדימיר סוקולוב. מאוחר יותר סיים את בית הספר הגבוה למפלגה שליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ואת הקורסים האקדמיים הגבוהים של משרד הפנים של ברית המועצות.

בראשית שנות ה-50 עבד מושצ'נקו בעיתון "קומסומולץ דונבאסה", לאחר מכן שירת בצבא בנחצ'יוואן שעל הארקס ובמשך יותר מעשר שנים עבד בעיתון הצבאי המחוזי "דגל לנין" בטביליסי, ובכלל זה שהה שנתיים בשליחות בבודפשט. בשנים 1966-1967 שימש עורך בהוצאת "דונבאס", ולאחר מכן ניהל את מדור המידע של הוועד המחוזי בדונייצק של המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה. לאחר שעבר למוסקבה, בשנים 1971-1983 עבד כראש מחלקה במשרד הפנים של ברית המועצות ונשא בדרגת קולונל במשטרה.

שיריו של מושצ'נקו פורסמו לראשונה ב"ליטראטורנאיה גאזטה" ב-1956. בשנות ה-60 השתלב בסביבה הספרותית של טביליסי, ומאוחר יותר של מוסקבה. משנת 1972 היה חבר באיגוד הסופרים של ברית המועצות. הוא היה מחברם של קבצי שירה, פרוזה וזיכרונות רבים, ותרגם משוררים גאורגים, צפון-קווקזים, יהודים וצ'ובאשים, ובהם גלקטיון טאבידזה, סימון צ'יקובאני, גריגול אבאשידזה ושמואל הלקין.

בין ספריו – "אל מול הרוח" (1962), "עץ" (1969), "שמש ושלגים" (1970), "לילה ירוק" (1976), "אילן היוחסין של הצליל" (1984), "זיכרונות על הדיליז'נס" (1990), "סמטת הדובדבן" (2001), "בלוז לאגניישקה" (2007), "שלום לך, נווד" (2011), "מאה שירים" (2014), הרומן "הקולות נעלמים – המוזיקה נשארת" (2015) והקובץ "שלכת כל רוסיה" (2016). ב-2015 ראה אור גם ספרו על השחמטאי הנודע סאלו פלור, "שוקולד צ'כי מר".

מושצ'נקו היה חובב נלהב של ג'אז ושחמט, והתיידד עם הגרנדמאסטר סאלו פלור. התלהבותו רבת השנים מהג'אז באה לידי ביטוי גם בספרו של ואסילי אקסיונוב "בחיפוש אחר בייבי עצוב", שבו מוזכר מושצ'נקו כפנאט ג'אז. הוא היה ידידם של ואסילי אקסיונוב, אלכסנדר מז'ירוב ואנשי ספרות בולטים נוספים מבני דורו. יבגני יבטושנקו כתב עליו כעל אדם שבו התמזגו אהבת השירה, המוזיקה, השחמט, גאורגיה, הונגריה, הנצרות והידידות האנושית.

בשנים 1989-1996 היה מושצ'נקו עורך המדור הרוסי של כתב העת "אידישע גאס" ("הרחוב היהודי"), ומ-1997 היה חבר במערכת כתב העת "היהודי הרוסי". הוא היה חבר במרכז פ"ן הרוסי, אך בינואר 2017 פרש ממנו בטענה כי הנהלת הארגון "הפקירה לשכחה באופן מופגן את מגילת מועדון פ"ן הבינלאומי". לאחר מכן היה חבר בארגון "פ"ן-מוסקבה". בשנותיו האחרונות התגורר ולדימיר מושצ'נקו בקורדובה שבספרד.